מיד עם פתיחת כתיבתי את הפוסט אני מקבל הודעה בפייסבוק "אתה מגיע למסיבה היום נכון?" ומיד ממשיכים לדבר על המסיבה של אתמול והאם אחרי המסיבה היום אני הולך לאפטר פארטי או לא... אז סיימנו את הרבעון הראשון ובמסך העידכונים שלי בפייסבוק מופיעות בעיקר הודעות כמו: "נגמר הרבעון, במסיבות עד תחילת הרבעון הבא", "את מגיעה למסיבה היום", "איך הייתה בסוף המסיבה בטיבולי אתמול" וכו' וכו' לאורך עמודים שלמים. קצת מזכיר סרט קולג'ים אמריקאי כרגע.
בכל מקרה, הרבה אירועים עברו על כוחותינו לאורך החודשיים האחרונים, כמובן שאת חלקם אני אצטרך להשכיח אל ההיסטוריה ועל האחרים לצמצם בפירוט אבל אני מקווה שהמסר העיקרי יצליח להיות מועבר. נקודת האפס שלנו תהיה עזיבת הארץ חזרה להולנד ומשם נתקדם לאורך ציר הזמן:
,אז אחד הדברים הכי נחמדים שקרו לי בטיסה חזרה ושהוכיחו שוב ששיחות ספונטניות עם אנשים יכולות רק להוביל לטוב היא היכרות עם משפחה ישראלית שכמוני עברה לגור כאן (למעשה בהאוטן אבל זה רק 10 דקות ברכבת) בתחילת שנת הלימודים. דינו וענבל ושני ילדיהם הקטנים גם כן עברו לכאן במטרה להגשים חלום של לחיות באירופה במשך תקופה מסויימת ובינתיים מאמצים אותי לארוחות שישי נפלאות וכיפיות בתחושה הכי ביתית בעולם. אז לכל מי שמודאג מה קורה איתי בערבי שישי (ובהחלט ראוי שיהיה מודאג...) אני לרב אצל ענבל ודינו ומאד נהנה.
מיד אחרי ההגעה להולנד זכיתי לקבל שתי מבקרות: בסדר כרונולוגי אירנה ורוני.
אירנה סיימה כאן טיול חוצה אירופה ועשתה סופ"ש אחרון בהולנד כאשר במסגרת זאת הסתובבנו בעיקר באמסטרדם ובאוטרכט (שכמובן הוכתרה בתואר העיר היותר מוצלחת מבין השתיים...). כמה ימים אחריה הגיעה לכאן רוני לשבוע שלם ביחד אחרי מעל חודשיים שלא התראינו (שזה הרבה יותר מידי זמן). אמנם ביום הראשון לאחר הגעתה לא נשמנו טיפת אוויר צח מחוץ לבית אבל בהמשך השבוע הספקנו לחקור קצת את הולנד ובעיקר את בתי הקפה שלה. במסגרת זו הגענו לחיטהורן, עיר ציורית מדהימה, שם השטנו סירה בתוך תעלות העיר ונהנינו מיופיה האדיר. נסענו לראות את טירתו של הנסיך פרנץ יוזף בעיירה קרובה לאוטרכט, בדקנו לעומק את סצינות בתי הקפה של האג ושל אוטרכט ובכלל נהנינו משבוע מוצלח במיוחד.
כידוע אני משמש כאן כשופט כדורסל. באופן מאד שונה מבארץ שופטי הכדורסל משוייכים לקבוצות כדורסל ולא לאיגוד שופטים כללי. אמנם במבט ראשון זה נראה מאד משונה אבל מצד שני זה מאפשר להיות שייך לקבוצת גיל הרבה יותר רלוונטית מבחינתי, בייחוד לאור העובדה שקבוצת הכדורסל היא קבוצת הסטודנטים של אוטרכט. עם זאת, לא באתי להציג כאן את מבנה מערכת הכדורסל ההולנדית ולכן אני אמשיך בחתירה למגע לסוגייה הרלוונטית. באחד מסופי השבוע אירגן המועדון סופ"ש לחברים בעיירה ארמלו (זה כמעט כמו אלמלו אבל זה לא...) שבמסגרתו עשינו פעילויות שונות: מסוג של דגליים ביער המקומי (יער מקומי?! איפה נשמע הדבר), דרך מסיבה (שאפילו כללה מוזיקה מוצלחת בניגוד לבד"כ), מסלולי מכשולים (מרשימים למדי) והדובדבן שבקצפת, כמה שעות בבריכה של העיירה. זה נכון שבריכות זה לא בדיוק דבר זר לנו, אבל מתברר שבהולנד מדובר בסדר גודל אחר לחלוטין מזה שאנחנו חושבים עליו בארץ. במקום בריכה מחוממת של 15 על 25 מטר כמקובל, הבריכה פה היא קומפלקס ענק שמכיל בתוכו 3-4 בריכות שונות שבהן מפלים, ג'קוזים חמים וקרים, מתקנים מתנפחים, מגלשת מים ענקית שיוצאת ונכנסת לבניין וכו'. בקיצור, באמת חבל על הזמן.
הדבר המיוחד העיקרי מבחינתי בסופ"ש הזה היה שבאחת הפעמים הראשונות הסתובבתי במסגרת אוכלוסייה הולנדית לחלוטין ולא בעיקר עם בינלאומיים. כמובן ששפת הדיבור הייתה רובה ככולה רק הולנדית וגם האוכלוסייה נראתה בהתאם (גבוהה, בלונדינית ועם עיניים כחולות). היה ממש מוצלח ובהחלט חוויה מגניבה.
לפני שבוע וחצי הלכתי לאכול ארוחת ערב באמרספורט יחד עם בחור הולנדי מהלימודים ומשפחתו. אז קודם כל בפעם הראשונה ראיתי משפחה הולנדית אותנטית; אני יודע שזה נשמע שצריך להיות לי המון מה להגיד על המשפחה ואורחות חייהם המשונים... אבל אין לי. בכל מקרה, שני אירועים שעשעו אותי במסגרת הארוחה:
הראשון היה ההקפדה על הזמנים, ארוחת הערב נערכה בשעה 19:00 פונקטליש (ארוחת הערב היא הארוחה הגדולה והחמה כאן); זהו גם הזמן הגנרי לכל ארוחות הערב כאן ואין אדם שלא יאמר לך שזו השעה שאוכלים בה ארוחת ערב (המממם נשמע שזה זמן מתאים לתקוף את בסיסי הצבא ההולנדים ביום מן הימים). בכל מקרה, האבא איחר (מזעזע!!!) לארוחת הערב בעקבות התעכבות בעבודה, דבר חריג לכשעצמו, אך מוזר יותר בעיני היה אי היכולת לחכות 20 דקות לאבא ולאכול כולם ביחד. זמן זה זמן!!! אגב, במסגרת מרבית הארוחה הורצו דאחקות על כמה שהגרמנים מסודרים ומדוייקים...
הדבר השני היה שבשעה 21:20 לערך הבחור שאני לומד איתו פשוט נפל כמעט מרב עייפות ומיד כשגמרתי אומר ללכת דיווח שהוא מיד הולך לישון. השעה 21:20 אני מזכיר...
בשבוע האחרון הגיע לעיר אביב גפן להופעה מדהימה שכמות הנוכחים בקהל בה לא הייתה מביישת הופעת סיום גן חובה כאשר לא סופרים את ההורים המגיעים... מפתיע היה לראות את מיעוט האנשים בהופעה וכמה האולם היה ריק, בייחוד לאור העובדה שבארץ הוא יכול למלא אולמות ענק בקלות רבה. בנוסף, נראה שהקהל שהגיע היה ברובו או ישראלי או דמוי ישראלי (הולנדים שבילו תקופה בקיבוץ). למרות מיעוט הקהל, הופעת החימום שבוצעה על ידי להקה גרמנית הייתה מוצלחת למדי וגם ההופעה של אביב גפן הייתה לא רעה, אם כי לטעמי הוא לא מצליח לעבור באנגלית באותה איכות כמו בעברית. מספר אנשים טענו נגדי על שהלכתי להופעה של אומן שאני לא מעריך כאדם אבל בסופו של דבר הופעה של אביב גפן כשאני באוטרכט ובמרחק 10 דקות מהבית שלי, למרות כל אי החיבה לאדם, היה קשה לפספס ובאמת היה נחמד מאד וגם הזדמנות להכיר עוד אנשים.
למרות שההולנדים טוענים בתוקף שמדינתם לא קרה בכלל ושקצת מעל האפס זו טמפרטורה סבירה לחלוטין (זאת כמובן בהשוואה לסקנדינביה ולארצות מזרח אירופה) והם אפילו אוהבים אותה (כל עוד אין גשם...), אני טוען שמזג האוויר פה מתחיל להתקרר לאיטו. הטמפרטורה הממוצעת בשלב זה מתנדנדת בין 5 בלילה ל-12 במהלך היום. עדיין לא נורא קר, אבל בהחלט דורש לשים ג'קט אחד או שניים. במקביל להתקרבות החורף אנחנו נהנים מסתיו מקסים שכולל המוני צבעים מגוונים והמוני עלים שנופלים על הרחוב, בהחלט מראה מקסים!
ברכות.
