Saturday, December 12, 2009

אני פה בשביל להוכיח שקזחסטאן זה לא כמו בבוראט!

בימים הראשונים לפתיחת הלימודים איגדו אותנו לקבוצות שונות של תלמידים בינלאומיים שבמסגרתם כל אחד הציג את עצמו ואת הסיבה לכך שהוא הגיע ממדינה זרה ללמוד באוטרכט. לרב הסיבות נעו בין אוניברסיטה טובה להשכלה בינלאומית, ואם זאת מבין כל המדברים בלטו שניים בסיבה להגעתם ללמוד בהולנד:
האחד, עליו סיפרתי בפוסטים קודמים, הוא ניין (תשע) הסיני. בחור שמדיווחים מגורמי מודיעין צ'כים עולה כי הוא מאד נחמד. ניין דיווח כי הסיבה המרכזית לכך שהוא הגיע לאוטרכט היא על מנת להראות שהסינים הם לא באמת ביישנים ומסוגרים בתוך הקבוצות שלהם כמו שהם מצטיירים (דיווח וטרח לדבר רק בסינית מאותו יום והלאה...).

השני היה רוסלאן, הקזחסטאני התורן, שבגאווה רבה אמר שהסיבה לכך שהוא כאן היא על מנת להוכיח שקזחסטאן זה לא כמו שמספרים בסרט הידוע בוראט. לכל מי שלא מכיר הסרט בוראט  מציג את קזחסטאן כמקום הנחשל והמגוחך ביותר בעולם. בכל מקרה, רוסלאן בהחלט הצליח לשעשע את הכיתה וחובת ההוכחה הייתה עליו.

לימים התברר שאותו רוסלאן מתגורר בחלון שממול דירתי. קרי, כל עוד הווילונות לא סגורים אני יכול לראות כל דבר שמתחולל בתוך הבית שלו (ולהיפך כמובן, אם כי אני הרבה פחות מנומס או שסתם מתעניין הרבה יותר במה עוסקים שכניי). לא רק שאני מסוגל לתצפת בכינון ישיר אל תוך ביתו של הקזאחי החביב אלא גם שאני מבלה איתו שעות לא מעטות בשיעורים משותפים. בתחילה התברר שאנחנו לומדים מתמטיקה ביחד ולאחר מכן שאת כל התירגולים בכל המקצועות אנחנו עושים ביחד, כך שאני המקור האמין ביותר בנוגע לחייו של רוסלאן כיום.


התצפית לאיזור הלמידה הרוסלאני בלילה:





כאמור, מטרתו המוצהרת של רוסלאן עם הגעתו לכאן הייתה להוכיח שקזחסטאן זה לא כמו בבוראט ואם לא נצליח להפריך את המטרה הזאת, הרי לא יעבור היום בצורה מוצלחת, אז קדימה לעבודה.

בחור ליטאי חביב (האמת מעצבן למדי וגבוה בצורה קיצונית) החליט כבר בשלב מוקדם של השנה לבצע ניתוח סטטיסטי על מכנסיו של רוסלאן והדיווח הועבר בצורה הבאה: "כבר 5 ימים שהוא לא החליף מכנסיים". 5 ימים בלי החלפת מכנסיים?! טוב, באמת לא כל כך נעים אבל למה שבחור סטרייט ישים לב לדבר הזה תהיתי לעצמי?! עבר יום, עברו יומיים והבנתי למה הליטאי שם לב לתופעה. מכנסיו של רוסלאן אינן כשל שאר הבריות המקובלות, אלא לובש הוא מכנסי טרנינג (כאלה שאפילו ניילון לא הניחו עליהן) במשך ימים רצופים אחד אחר השני, כאילו יצא הוא משיעור ספורט בבית ספר בשנות ה-80 לפני דקותיים. לא רק זאת, אלא שבנוסף על מכנסיו המכובסות יתר על המידה מסתובב רוסלאן באופן משתנה לעיתים עם חולצות משובצות צבעוניות בצורה קיצונית אשר מונחות להן, כמובן, בתוך מכנסי הטרנינג הבלויים לעייפה. באם לא מדובר בחולצה מכופתרת שכזו ניתן יהיה כמובן לצפותו בחולצות חסרות כל ייחוד אשר הגיעו באופן ישיר מתקופת סוף האלף הקודם אשר גם הן יושבות בדיוק באותה צורה, בתוך מכנסי הטרנינג המרשימים. לא רק זאת, אלא שעל המראה הנ"ל מתווספות כמובן משקפיים עבות למדי, שפם גיל 13 שמעולם לא גולח ובכלל מראה מגוחך למדי.

בתקופה האחרונה הבנתי שלא רק שביכולתי לצפות ולהבין מהם מעשיו של רוסלאן בכל רגע נתון אלא בעיקר שאני יכול להעביר דיווחים חיים על מתי לומד הבחור ומתי לא. כמובן, שכקצין מודיעין לשעבר לא יכולתי לפספס את ההזדמנות ופתחתי גיליון אקסל שבו תועדו כל השעות והדקות שבהן לומד הקזאחי. הדיווח הרשמי מעדכן כי מתוך השעות בהן הוא ער, מדובר בכ-82.3%. אם זאת, לא ברור מדוע כאשר נשאל ר. במהלך השיעורים האם עשה שיעורי בית (מה אנחנו בגן ששואלים אותנו אם עשינו שיעורי בית?! מה נסגר עם המתרגל, מאמן הכדורסל?!?!?!?, הסופר סופר סופר חנון למבוא לעסקים שלי????) מציין האחרון כי לא עשה אותם או כי עשה רק חלקים מהם... אחת הסברות שהועלתה היא שהוא מנסה לגרום לאחרים שבאמת לא עושים שיעורי בית להרגיש יותר טוב עם עצמם... אני מתקשה להאמין, אבל בסדר.

המתרגל המרכזי שלי (במהלך הסמסטר הנוכחי מלמד אותי מיקרו כלכלה) הוא מתיאו מילוני. בקצרה, גבר גבר ואיטלקי למופת עם כל הגינונים המתאימים (שכמובן כוללים הרבה מאד ירידות על ההולנדים: מרמת המתמטיקה שלהם ועד האוכל שלהם). אותו מתיאו כמובן אינו שפיץ גדול במתמטיקה (או לפחות כך מתאר עצמו) ולכן נפל כבר מספר פעמים לסיטואציה בה אמר כי רוסלאן כמובן תמיד יהיה צודק במתמטיקה בניגוד להולנדים. אמר ומיד המשיך וניסה להגן על אמירתו בכך, שזה לא שבוגרי מדינות ברית המועצות לשעבר בהכרח חכמים יותר מההולנדים, פשוט מערכת החינוך המזרח אירופאית  מלמדת מתמטיקה בצורה מאד טובה והוא לא בהכרח מתכוון לכך שההולנדים טיפשים... לא בהכרח אך בהחלט רומז על דעתו בנושא בכל שיעור מחדש. (ציטוט מרביעי האחרון: "בקבוצה השנייה, שם יש לי המון הולנדים, לקח לי המון זמן להסביר עת העניין המתימטי הזה וכאן כולכם מסתכלים עלי כאילו אני מטומטם שאני בכלל מתעכב על זה...")

מתיאו מנסה להסביר כמה זה נורא כשהממשלה מטילה מיסים, בעודי מעתיק מהלוח בשיטות חדשניות:




לאורך השבועיים האחרונים יצא לי פעמיים להיתקל ברוסלאן בצורה קצת יותר קרובה וזאת כאשר בבוקר אחד התעוררתי עם הודעה בפייסבוק שהוא צריך את עזרתי הדחופה בנוגע לנושא מסויים. אני הנחתי שמדובר בנושא לימודי כלשהו, שמחתי להיעתר והזמנתי אותו לצאת מהבניין, לקפוא לכמה רגעים, ולהיכנס לדירה המחוממת ביותר שלי. כמובן שמיד עם כניסתו התנצל על כך שנכנס לטווח של מטר שלם אל פנים הדירה עם נעליו ומיהר לגשת להורידם עד שהתערבתי ואמרתי שאין בזה שום צורך. רוסלאן היה צריך עזרה בסוגייה הקשורה לתשלום הטיסה שלו, אך במסגרת התמיכה בסוגייה ניסיתי לבדוק עבורו את מצב הטיסות לאסטנה, עירו בקזחסטאן. התוצאה: חברת טיסה קזאחית אחת בלבד מוציאה לשם טיסות סדירות ולעיתים מצטרפת גם טורקיש איירליינס לחגיגה. כמובן שכיאה למונופול הטיסות גם יקרות וגם לא יוצאות מהולנד. רוסלאן מיהר לומר בחגיגיות שבקרוב יצאו לבירת קזחסטאן טיסות לא רק מגרמניה אלא גם מאמסטרדם! טירוף!!! זוכרים את הקטע שבו המטוס טס הלוך ושוב לאורך אסיה עד שמגיע לארה"ב?! על זה בדיוק חשבתי באותו שלב.

יחד עם ישיבתו מול מחשבי הנייד תהה רוסלאן במבטא רוסי כבד ולא ברור למדי, מה אני עושה בזמני החופשי ומיד המשיך ואמר שהוא מרגיש שהוא כל היום לומד ולא עושה דבר מלבד זאת. "זה באמת כל מה שאתה עושה!" חשבתי לעצמי... ועניתי שאני יוצא, נפגש עם אנשים, מתאמן, כדורסל וכו'. רוסלאן לא ממש הצליח לייצר תגובה הולמת אך לאחר שסיפרתי לאנשים אחרים על הנושא עודכנתי שלאחרונה רוסלאן החל לעדכן גורמים שונים בכך שהוא לא מתרועע (סושיאלייז נשמע הרבה יותר טוב...) מספיק ותהה איך מתרועעים עם אנשים ומה אנשים אחרים עושים... כמובן שכולם העבירו אותו מאחד לשני וכך הסיפור מגיע ממגוון מקורות אשר דיווחו גם מהיכן נשלח רוסלאן אליהם. ביום הולדתו אליה הזמין שלוש שעות לפני תחילתה (וזה מעט מאד מאד בהולנד) טרח לציין שהוא מבקש לא להביא אלכוהול, בארץ זה עוד יכול להישמע סביר באיזשהי רמה, בהולנד שבה הבירה עולה בערך כמו מים זה נשמע מופרך לחלוטין.

 אז אלו כמה סיפורי רוסלאן להיום, כמובן שיש עוד רבים וטובים אבל המטרה היא שתצליחו לסיים לקרוא את הפוסט. לי  בכל מקרה קזחסטאן נראית פתאם הרבה יותר דומה למה שמציגים אותה בבוראט ממה שנראתה לי בעבר.

Friday, November 6, 2009

סיום רבעון - סיכומים

מיד עם פתיחת כתיבתי את הפוסט אני מקבל הודעה בפייסבוק "אתה מגיע למסיבה היום נכון?" ומיד ממשיכים לדבר על המסיבה של אתמול והאם אחרי המסיבה היום אני הולך לאפטר פארטי או לא... אז סיימנו את הרבעון הראשון ובמסך העידכונים שלי בפייסבוק מופיעות בעיקר הודעות כמו: "נגמר הרבעון, במסיבות עד תחילת הרבעון הבא",  "את מגיעה למסיבה היום", "איך הייתה בסוף המסיבה בטיבולי אתמול" וכו' וכו' לאורך עמודים שלמים. קצת מזכיר סרט קולג'ים אמריקאי כרגע.

בכל מקרה, הרבה אירועים עברו על כוחותינו לאורך החודשיים האחרונים, כמובן שאת חלקם אני אצטרך להשכיח אל ההיסטוריה ועל האחרים לצמצם בפירוט אבל אני מקווה שהמסר העיקרי יצליח להיות מועבר. נקודת האפס שלנו תהיה עזיבת הארץ חזרה להולנד ומשם נתקדם לאורך ציר הזמן:

,אז אחד הדברים הכי נחמדים שקרו לי בטיסה חזרה ושהוכיחו שוב ששיחות ספונטניות עם אנשים יכולות רק להוביל לטוב היא היכרות עם משפחה ישראלית שכמוני עברה לגור כאן (למעשה בהאוטן אבל זה רק 10 דקות ברכבת) בתחילת שנת הלימודים. דינו וענבל ושני ילדיהם הקטנים גם כן עברו לכאן במטרה להגשים חלום של לחיות באירופה במשך תקופה מסויימת ובינתיים מאמצים אותי לארוחות שישי נפלאות וכיפיות בתחושה הכי ביתית בעולם. אז לכל מי שמודאג מה קורה איתי בערבי שישי (ובהחלט ראוי שיהיה מודאג...) אני לרב אצל ענבל ודינו ומאד נהנה.

מיד אחרי ההגעה להולנד זכיתי לקבל שתי מבקרות: בסדר כרונולוגי אירנה ורוני.
אירנה סיימה כאן טיול חוצה אירופה ועשתה סופ"ש אחרון בהולנד כאשר במסגרת זאת הסתובבנו בעיקר באמסטרדם ובאוטרכט (שכמובן הוכתרה בתואר העיר היותר מוצלחת מבין השתיים...). כמה ימים אחריה הגיעה לכאן רוני לשבוע שלם ביחד אחרי מעל חודשיים שלא התראינו (שזה הרבה יותר מידי זמן). אמנם ביום הראשון לאחר הגעתה לא נשמנו טיפת אוויר צח מחוץ לבית אבל בהמשך השבוע הספקנו לחקור קצת את הולנד ובעיקר את בתי הקפה שלה. במסגרת זו הגענו לחיטהורן, עיר ציורית מדהימה, שם השטנו סירה בתוך תעלות העיר ונהנינו מיופיה האדיר. נסענו לראות את טירתו של הנסיך פרנץ יוזף בעיירה קרובה לאוטרכט, בדקנו לעומק את סצינות בתי הקפה של האג ושל אוטרכט ובכלל נהנינו משבוע מוצלח במיוחד.

PA122752

כידוע אני משמש כאן כשופט כדורסל. באופן מאד שונה מבארץ שופטי הכדורסל משוייכים לקבוצות כדורסל ולא לאיגוד שופטים כללי. אמנם במבט ראשון זה נראה מאד משונה אבל מצד שני זה מאפשר להיות שייך לקבוצת גיל הרבה יותר רלוונטית מבחינתי, בייחוד לאור העובדה שקבוצת הכדורסל היא קבוצת הסטודנטים של אוטרכט. עם זאת, לא באתי להציג כאן את מבנה מערכת הכדורסל ההולנדית ולכן אני אמשיך בחתירה למגע לסוגייה הרלוונטית. באחד מסופי השבוע אירגן המועדון סופ"ש לחברים בעיירה ארמלו (זה כמעט כמו אלמלו אבל זה לא...) שבמסגרתו עשינו פעילויות שונות: מסוג של דגליים ביער המקומי (יער מקומי?! איפה נשמע הדבר), דרך מסיבה (שאפילו כללה מוזיקה מוצלחת בניגוד לבד"כ), מסלולי מכשולים (מרשימים למדי) והדובדבן שבקצפת, כמה שעות בבריכה של העיירה. זה נכון שבריכות זה לא בדיוק דבר זר לנו, אבל מתברר שבהולנד מדובר בסדר גודל אחר לחלוטין מזה שאנחנו חושבים עליו בארץ. במקום בריכה מחוממת של 15 על 25 מטר כמקובל, הבריכה פה היא קומפלקס ענק שמכיל בתוכו 3-4 בריכות שונות שבהן מפלים, ג'קוזים חמים וקרים, מתקנים מתנפחים, מגלשת מים ענקית שיוצאת ונכנסת לבניין וכו'. בקיצור, באמת חבל על הזמן.

הדבר המיוחד העיקרי מבחינתי בסופ"ש הזה היה שבאחת הפעמים הראשונות הסתובבתי במסגרת אוכלוסייה הולנדית  לחלוטין ולא בעיקר עם בינלאומיים. כמובן ששפת הדיבור הייתה רובה ככולה רק הולנדית וגם האוכלוסייה נראתה בהתאם (גבוהה, בלונדינית ועם עיניים כחולות). היה ממש מוצלח ובהחלט חוויה מגניבה.

לפני שבוע וחצי הלכתי לאכול ארוחת ערב באמרספורט יחד עם בחור הולנדי מהלימודים ומשפחתו. אז קודם כל בפעם הראשונה ראיתי משפחה הולנדית אותנטית; אני יודע שזה נשמע שצריך להיות לי המון מה להגיד על המשפחה ואורחות חייהם המשונים... אבל אין לי. בכל מקרה, שני אירועים שעשעו אותי במסגרת הארוחה:
הראשון היה ההקפדה על הזמנים, ארוחת הערב נערכה בשעה  19:00 פונקטליש (ארוחת הערב היא הארוחה הגדולה והחמה כאן); זהו גם הזמן הגנרי לכל ארוחות הערב כאן ואין אדם שלא יאמר לך שזו השעה שאוכלים בה ארוחת ערב (המממם נשמע שזה זמן מתאים לתקוף את בסיסי הצבא ההולנדים ביום מן הימים). בכל מקרה, האבא איחר (מזעזע!!!) לארוחת הערב בעקבות התעכבות בעבודה, דבר חריג לכשעצמו, אך מוזר יותר בעיני היה אי היכולת לחכות 20 דקות לאבא ולאכול כולם ביחד. זמן זה זמן!!! אגב, במסגרת מרבית הארוחה הורצו דאחקות על כמה שהגרמנים מסודרים ומדוייקים...
הדבר השני היה שבשעה 21:20 לערך הבחור שאני לומד איתו פשוט נפל כמעט מרב עייפות ומיד כשגמרתי אומר ללכת דיווח שהוא מיד הולך לישון. השעה 21:20 אני מזכיר...

בשבוע האחרון הגיע לעיר אביב גפן להופעה מדהימה שכמות הנוכחים בקהל בה לא הייתה מביישת הופעת סיום גן חובה כאשר לא סופרים את ההורים המגיעים... מפתיע היה לראות את מיעוט האנשים בהופעה וכמה האולם היה ריק, בייחוד לאור העובדה שבארץ הוא יכול למלא אולמות ענק בקלות רבה. בנוסף, נראה שהקהל שהגיע היה ברובו או ישראלי או דמוי ישראלי (הולנדים שבילו תקופה בקיבוץ). למרות מיעוט הקהל, הופעת החימום שבוצעה על ידי להקה גרמנית הייתה מוצלחת למדי וגם ההופעה של אביב גפן הייתה לא רעה, אם כי לטעמי הוא לא מצליח לעבור באנגלית באותה איכות כמו בעברית. מספר אנשים טענו נגדי על שהלכתי להופעה של אומן שאני לא מעריך כאדם אבל בסופו של דבר הופעה של אביב גפן כשאני באוטרכט ובמרחק 10 דקות מהבית שלי, למרות כל אי החיבה לאדם, היה קשה לפספס ובאמת היה נחמד מאד וגם הזדמנות להכיר עוד אנשים.

IMG_0527

למרות שההולנדים טוענים בתוקף שמדינתם לא קרה בכלל ושקצת מעל האפס זו טמפרטורה סבירה לחלוטין (זאת כמובן בהשוואה לסקנדינביה ולארצות מזרח אירופה) והם אפילו אוהבים אותה (כל עוד אין גשם...), אני טוען שמזג האוויר פה מתחיל להתקרר לאיטו. הטמפרטורה הממוצעת בשלב זה מתנדנדת בין 5 בלילה ל-12 במהלך היום. עדיין לא נורא קר, אבל בהחלט דורש לשים ג'קט אחד או שניים. במקביל להתקרבות החורף אנחנו נהנים מסתיו מקסים שכולל המוני צבעים מגוונים והמוני עלים שנופלים על הרחוב, בהחלט מראה מקסים!

ברכות.

Sunday, October 25, 2009

בירוקרטיה הולנדית וטכנולוגיה דפוקה

ביום שמש יפה אחרי כמה ימים קרים למדי הלכתי לשבת בבית קפה עם אפרת, חצי ישראלית שגרה כאן. אך לא זה הסיפור, אחרי המפגש חזרתי לביתי החניתי את אופניי, כמובן הנחתי עליהם את המנעול ועליתי לי מרוצה וטוב לבב אחרי חזייליך
משמעותי לכיוון הדירה.


It's written Gezellig, ask grandpa what it means or google it up (a dictionary won't really work here...)


הנחתי כרגיל את המפתח האלקטרוני על הלוח המתאים אך להפתעתי גיליתי שהלוח ממאן להגיב, והנורית האדומה נשארת בצבעה הנעול כאילו לא הנחתי שום מפתח בפיה. מיד ניסיתי להניח שוב את המפתח, לסובב אותו קצת, להניחו בזויות שונות אך כלום' הנורית עדיין בשלה, אדומה מתמיד. "מוזר" חשבתי לעצמי ועשיתי מה שהיו אומרים לי לעשות בכל מרכז שירות מחשבים טוב: ירדתי במדרגות, חיכיתי קצת, עליתי שוב והנחתי את המפתח מחדש על הלוח בתקווה שתהליך הריסטארט יעבוד כפי שתמיד עושה עם המחשב... אך למרות המאמץ האדיר של ירידה ועלייה של 19 מדרגות המשיכה הדלת למאן מלהיפתח.





טוב מה אני אעשה עכשיו?! נמשיך על פי גישת המחשבים ונראה אם דלת חדר הכביסה שגם אותה המפתח יודע לפתוח תסכים להיפתח... אך גם דלת זו המשיכה באותו סירוב מוכר ונשארה נעולה לחלוטין. "טוב, גם ככה אין לי מה לחפש בחדר כביסה כרגע" חשבתי לעצמי וחזרתי לנסות לפתוח את דלת הדירה שלי. באופן מצער, הפעם לא הייתה לי מברשת שיניים חשמלית כך שנאלצתי להיאבק קצת עם הדלת מה שהוביל ליציאתה של שכנתי, אותה לא ראיתי מעולם לפני כן, מהדירה על מנת לראות מה קרה: המפתח לא עובד אמרתי והנחתי אותו שוב על הלוח על מנת להוכיח את נכונות דברי. אני אוכל להשתמש באינטרנט שלך על מנת לבדוק מה מספר החירום של החברה המשכירה? כן, ענתה במבטא אוקראיני כבד ופתחה את הדלת בפני בעודה עולה במדרגות על מנת להביא את המחשב. "דירה נחמדה חשבתי, מופתע מכך שלראשונה אני רואה דירה שבאמת עוצבה בקומפלקס" ... המחשב הנייד הורד מיד מלמעלה כאשר אליו מחובר כבל רשת באורך 20 מטר שמשתלשל לו לאורך כל הבית. תודה אמרתי, בעודי תוהה אם היא שמעה על הטכנולוגיה החדישה של רשת אלחוטית... כמה בדיקות מהירות ומצאתי את המספר המיוחל:
"אהלן, המפתח האלקטרוני לדירה שלי לא פועל אמרתי
מה בדיוק הבעיה?
 המפתח האלקטרוני לא פועל, אני תקוע מחוץ לדירה.
המפתח שלך לא פועל?
כן.
אז איפה אתה?
מחוץ לדירה, אני לא יכול להיכנס.
איזה מפתח זה?
מפתח אלקטרוני, עגול כזה מפלסטיק.
והוא לא פועל?
לא. 
אז אתה תקוע מחוץ לדירה?
כן.
טוב, מה המספר טלפון שלך אני אצור קשר עם המכונאי והוא יצור איתך קשר בתוך חצי שעה."
מעולה חשבתי לעצמי, הנה הבעיה כמעט נפתרה והלכתי לעשות מה שכל אדם נורמאלי שנתקע מחוץ לדירתו היה עושה: להתאמן בחדר כושר. 25 דקות לאחר מכן ואחרי אימון חזה ויד אחורית, מתקשר הטכנאי ושואל מה בדיוק הבעיה:
המפתח האלקטרוני לא פועל, אני תקוע מחוץ לדירה אמרתי שוב.
איזה מפתח זה?
אלקטרוני.
ואתה נעול מחוץ לדירה?
כן.
ואין לך מפתח רגיל לדירה?
לא, לא קיבלתי כזה השבתי.
אז יש בעיה עם המפתח האלקטרוני כן?
כן.
טוב, אני לא חושב שיש לי יותר מידי מה לעשות עם בעיה כזאת, אני לא יכול לפתוח את הדלת אם היא נעולה.
אין לך מפתח מאסטר או משהו כזה תהיתי?!
לא, ממש לא, למה שיהיה לי כזה דבר ענה הטכנאי ההולנדי.
אז בעצם איך תעזור לי?
לא יודע, אני אבוא אסתכל ונראה מה נעשה. מקסימום אני אתקשר למישהו.


מוזר תהיתי לעצמי אבל חשבתי שאולי הוא ממעיט מערכו או משהו כזה, בסופו של דבר הבעיה מאד ברורה ולמה שיגיע סתם? אחרי כמה דקות ולא מעט טלפונים חוזרים מהטכנאי על מנת לאיית שוב ושוב את הכתובת הנפלאה והמקוצרת:
Kriekenpitplein 189
הגיע הטכנאי, הסתכל על הדלת, ביקש שאני אראה לו מה קורה כשאני מניח את המפתח ואמר "אני מצטער, אני לא יודע מה לעשות עם זה"... קצת משחקים עם מפתחות של השכנים שבמקרה עוברים שם על מנת לראות שהלוח האלקטרוני עצמו עובד והטכנאי הגיע למסקנה החשובה בנוגע לנושא: "טוב, אני אתקשר למישהו אחר ונראה מה עושים". יפה, חשבתי טכנאי שלם מוקפץ באמצע סוף השבוע כשאין לו מושג איך לטפל בבעיה... כמה שיחות טלפון בהולנדית, קצת הסברים על מה קורה עכשיו והלך לו הטכנאי בעודו טורח להזכיר לי כמובן שהוא הולך הביתה לאישה ולילדים בעוד אני צריך להישאר כאן ולחכות בחוץ בקור. אחלה, חשבתי לעצמי, וחזרתי להמשיך לעבוד גם על היד הקדמית שלי.


חצי שעה עברה, איש לא חזר אלי, האימון כבר קרב לסיום, ואני מתקשר למספר הראשון שאליו חייגתי על מנת לברר מה קורה:


"Hello I said
hello SSH central
Hi, I've got a problem with my electronic key.
Sorry, Ik pratte geen Engels
sorry, can you speak English?
"Sorry, Ik pratte geen Engels" repeated the lady on the other side of the line
"Ik pratte geen Nederland" I responded with my new Dutch abilities which still lack the ability to make up sentences.
Ik pratte geen Engels repeated the lady."
טוב חשבתי לעצמי, לפחות אני מבין שהיא לא מצליחה לדבר אנגלית, היה משתלם ללמוד הולנדית השבוע.


"Ik heeb een Probleem" I said in Dutch and immediately switched to German:


"Ich habe eine problem mit mein schlussel"


"je een probleem hebt met je sleutel"


"Ja, Ja" I've responded. 


"Wat is uw huisnummer"


"drei, no sorry that's in German, drie, vijf, acht, vier EJ"


"All kinds of words in Dutch and in the end housenummer"


"189" I said 


הרבה מילים בהולנדית שמתוכן אני לא מצליח להבין כלום


"Ik kan geen nederland praten I repeated"


עוד כל מיני מילים לא ברורות ובסופן ניתוק השיחה.


מעולה חשבתי לעצמי, אז מה עכשיו?! נתקשר לעוד מספר שנתן לי הטכנאי קודם.
כמובן שהמספר הנ"ל לא ענה בחיוג הראשון ונאלצתי לנסות שוב ושוב עד שלבסוף ענה ואמר שהוא ידבר עם הבחורה דוברת ההולנדית.


 טוב, שיהיה לו בהצלחה הרהרתי והמשכתי לי בניסיון לסיים את האימון. 20 דקות לאחר מכן  כשאני כבר הרבה אחרי המתיחות שלא עשיתי אחרי האימון (מתיחות זה לא חשוב!), מתקשרים אלי מהאבטחה של האוניברסיטה ושואלים אם יש לי בעיה עם המפתח
"כן, יש לי בעיה עם המפתח"
"טוב, אנחנו נדבר עם האחראי על הבניינים כאן והוא יגיע לפתוח לך את הדירה".
"אוקיי, תודה"


אווו הנה כמעט הגיע הפתרון חשבתי 


חמש דקות לאחר מכן אני מקבל שיחת אימים בקול מצמרר:
הלו אמרתי בקול שמח שהסאגה עומדת להיגמר.
חוסר מוחלט בכל ברכה בתגובה לאמירת ההלו שלי
"Your pass is broken, eh, defected"
"Yes, it is"
"you're in Kriekenpitplein 189"
"Yes"
"Ok, Cya there"
ניתוק


מזל שיש הרבה תאורה ואנשים באיזור הרהרתי לעצמי והמשכתי להאזין לאייפוד.


דקות בודדות חלפו והבחור מגיע ומיד מדווח לי שהוא נותן לי מפתח זמני שיעבוד רק עד יום רביעי ושאני צריך להחליף מפתח אצל הלנדלורד, וללא כל שיהוי ממשיך ומניח את הכרטיס הזמני על הלוח האלקטרוני.


מניח פעם ראשונה אך דבר לא קורה, מניח שוב אך עוד פעם אין שום תגובה. 


"אולי זה גם בעייתי אני אומר". 


"לא, לא, מה פתאם, רק יש פה המון פלסטיק מסביב לזה" תירץ הבחור.


עוד כמה ניסיונות ולבסוף הדלת נפתחה לרווחה. 







תודה אמרתי לבחור בעודי מנסה לראות אם גוש הפלסטיק הענק באמת מצליח לפתוח את הדלת...
אין בעיה, רק תזכור לדבר עם הלנדלורד השיב.


וכך נכנסתי לדירה באיחור של כשעתיים מרוצה וטוב לבב ומאד משועשע מכל הסיפור.


Thursday, September 17, 2009

פוסט לשנה החדשה

אחרי הרבה מאד שנים אני שוב הפעם תלמיד (או בעצם סטודנט שזה כבר נשמע הרבה יותר מכובד). הרבה פעמים אני מופתע מחדש  כשאני תופס את עצמי לפתע פותר תרגיל במתמטיקה או קורא איזה מאמר לקראת משימה כלשהי שצריך להגיש בעוד כמה ימים, כמה שונה פתאם להתעסק במשימות אוניברסיטאיות לעומת משימות צבאיות שונות. אבל, למרות השוני ורמת החשיבות השונה, בינתיים אני מאד מרוצה מהמקצוע שבחרתי לי ללמוד. כלכלה נראית בינתיים כמקצוע מעניין, אפילו מעניין מאד שבמפתיע אפילו נוגע במגוון תחומים שלא ציפיתי שיגע בהם.

הגישה של בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת אוטרכט שונה מהמקובל במקומות אחרים בעולם. בית הספר חרט על דגלו ללמד את מקצוע הכלכלה כמקצוע משולב דיציפלינות וכך הקורס הראשון בכלכלה הוא לא מבוא לכלכלה אלא גישה משולבת תחומים לכלכלה (כמובן שבאנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). הקורס התחיל במבוא מאד כללי לכלכלה והגישות השונות בה כאשור עיקרו נגע לכמה הגישה הקלאסית של הכלכלה שגויה ולא מסוגלת לחזות את המציאות בצורה נכונה (וזאת בייחוד על רקע המשבר הכלכלי האחרון). במקביל המאמרים שאנחנו נדרשים לקרוא הם בפירוש לא כלכליים נטו אלא נוגעים בנושאים שונים לחלוטין כמו "מה גורם לאנשים להיות מאושרים" מתוך גישה שאולי זאת המטרה של מדיניות כלכלית או סוציאלית, הקשר בין צמיחה כלכלית לבין איכות הסביבה, אך כמובן גם על נושאים כלכליים באופן מוחלט.

הקורס המקביל לכלכלה הוא מתמטיקה, בינתיים אני יכול להגיד שאני מאד מרוצה מהרמה של ה-5 יחידות בארץ, זה בהחלט מציב אותי ברמת ידע מתימטית גבוהה ביחס לכלל מערכות החינוך המגיעות לכאן מרחבי העולם וכן מאפשר להבין גם חומרים מתימטיים חדשים בלי חשש מיוחד (תודה אולגה...). המטרה של התקופה הראשונה במתמטיקה היא להגיע לרמת ידע אחידה, אבל מהר מאד אנחנו יוצאים מהתקופה הזו ומתחילים ללמוד חומרים חדשים ומורכבים יותר, למרות שאני בטוח שעוד יש לנו הרבה לאן ללכת. 

מעבר ללימודים אני גם מתחיל להתאקלם במדינה בפני עצמה. בינתיים הפכתי להיות שופט רשמי באיגוד הכדורסל ההולנדי ואפילו בסוף השבוע הקרוב (אני תוהה מתי אתרגל לכך שהשבוע מתחיל ביום שני...) אשפוט משחק ראשון בעיר הקרובה הוטן. מבנה הכדורסל עובד פה בצורה שונה מבארץ והשופטים לא שייכים לאיגוד שופטים אלא למועדונים השונים ברחבי המדינה, אני שייך לקבוצת הכדורסל של סטודנטי אוטרכט מה שמאד משונה כי הפורום שקשור אלי הוא לפתע שחקני כדורסל ולא רק שופטים. כמו כן, בתחום הכדורסל ניתן לראות בצורה הבולטת ביותר שהולנד היא המדינה הגבוהה בעולם, להערכתי הגובה הממוצע של קבוצת הכדורסל שלנו היא באיזור ה1.95, פשוט חבורה של ענקיים שמסתובבים על המגרש.

זאת ועוד, לשמחתי גיליתי באוטרכט את הסופרמרקט האגדי "אלדי" בו ניתן למצוא הכל ובזול. אז אחרי שקיבלתי הרצאה מפורטת מחבריי ההולנדים בנוגע לעוולות האנושיים המזעזעים ש"אלדי" מבצעים בעובדיהם השונים, הלכתי לקנות במקום וכמובן יצאתי מאד מרוצה (למרות שמבחר ההאחל סלאח שם לוקה בחסר...). בכל מקרה, האוכל שנקנה לו באלדי נאכל לרב בחבורות כאשר אני לרב השף הראשי. באופן מצער מגוון המתכונים שהבאתי עימי מהארץ לא מגוון מספיק (ספרי בישול יגיעו בנגלה השנייה) ולכן אני נאלץ להמציא הרבה מתכונים בעצמי או לתמרן עם מתכונים מוכרים. בינתיים אני יכול להמליץ על פסטה ברוטב עגבניות וסלמון, עגבניות ממולאות והעוף בקארי המוכר. במקביל כאשר אני מאתר חברים מזרח תיכוניים (בדגש על תורכים) אנחנו עושים השוואות מאכלים ומתברר שהדימיון רב. מאכלים הולנדים לא יוצא לי לאכול יותר מידי, לרב אני שומע מה אמורה לצאת התוצאה הסופית של המאכל וממסמס אותו לטובת דבר מה עם פפריקה בכמות נאותה...





לאחר מאמצים רבים הצלחתי לאתר בית חב"ד באוטרכט, אך למרות תכנונים מוקדמים לערוך שם את ערב ראש השנה, השתנו התוכניות וככה"נ הארוחה תיערך בפורום הסטודנטים הישראלים כאן. כמות הישראלים שהצלחתי לאתר בעיר עדיין לא גדולה במיוחד ומסתכמת ב-4 סטודנטים נוספים אלי, אפרת שאצלה התארחתי כמה ימים שהיא חצי ישראלית, וכן ידיעות כלליות על אח של עידו בירגר שגם כן אמור לגור בעיר. 

עוד שבוע אני מגיע ארצה, מוזר שאני פה כולה שלושה שבועות וכבר עוד רגע אני בארץ אבל לפחות מהסיבות הנכונות. 

בינתיים שתהיה שנה טובה ומלאת תפוח בדבש והאחל סלאח!




Friday, September 4, 2009

עבר שבוע - אז איך הולך בינתיים...

שבוע עבר מאז שהמראתי מהארץ והתמקמתי לתחילת הלימודים בהולנד והנה הגיע הזמן לעדכן מה קרה איתי במהלך השבוע העמוס האחרון. בסקירה כללית השבוע התחלק לשלוש תקופות מרכזיות: הגעה להולנד והתמקמות בקאוץ' סרפינג באמרספורט, מעבר לאוטרכט והתמקמות בספה נוספת באוטרכט ולאחר מכן תחילת שבוע ההכנה ללימודים והמעבר לדירה שלי.

הדירה ממוקמת בתוך אחד הקמפוסים של האוניברסיטה, להלן הקמפוס כפי שנצפה מדירה אחרת בבניין

על שתי התקופות הראשונות אני לא אפרט, פשוט בגלל שהנושא העיקרי הוא סוגיית האוניברסיטה ושם הייתי הרבה יותר דומה לתייר מאשר לסטודנט מתחיל. עם זאת, זאת הייתה יופי של תיירות. אז למעשה התחלתי בפעם הראשונה שבוע ביום שני, בניגוד למקובל במחוזותינו, אך בהתאם למקובל במרבית העולם. אוניברסיטת אוטרכט מתנהלת מול סטודנתיה החדשים בצורה שונה באופן מהותי מזו המקובלת בארץ. בניגוד לישראל שבה מתחילים את האוניברסיטה בלימודים עצמם, כאן האוניברסיטה שמה לה למטרה במהלך השבוע הראשון להגיע למצב שבו נרגיש בנוח כאן: חברתית, לימודית, ומבחינת ההיכרות שלנו את העיר. לאור זאת, השבוע כולו התנהל בהרבה מאד פעילויות חברתיות ואחרות שנועדו לענות על המטרות הנ"ל.

כאמור השבוע התחיל ביום שני ומיד עם הגעתינו נשלחנו לכמה "הרצאות" שמיד לאחריהן חולקנו לקבוצות מצומצמות של כ-8 אנשים עליהן אחראים שני סטודנטים בשנה שנייה. מיד לאחר החלוקה לקבוצות יצאנו לדרכינו אל עבר מגרשי הספורט ושם עסקנו במגוון משחקים הזויים למדי מכדורגל כאשר אנו מחוברים זה לזה, דרך הפלת אחד את השני בעזרת מוט כריות ארוך ועד רוגבי אלים למדי. האמת, היה כיף וגם השיג את המטרה שלו: בסוף המשחקים כבר הרבה פרצופים נראו הרבה יותר מוכרים וגם חברויות ראשונות החלו להיווצר. עם סיום המשחקים המשכנו לכיוון מרכז העיר הידוע בשם הבלתי ניתן להיגוי באופן מוחלט נווידה (אחרי שעות של אימונים אני עדיין לא מצליח להגיע לשם המקום, מה שהוליד באחת הפעמים כמעט לשליחתי אל קצה אחר לחלוטין של העיר על ידי אשת המודיעין בתחנת האוטובוס...) לארוחת ערב. כך גילינו למעשה בפעם הראשונה את איזור מרכז העיר אשר הולך ומתברר כמוצלח ביותר; נווידה היא למעשה רחבה (טראסה אם תשאלו את ההולנדים) גדולה שכולה מלאה בתי קפה ופאבי-מסעדות. איזור חמוד בצורה מדהימה ובמיוחד כאשר השמש זורחת (דבר לא נדיר כלל עד כה). בכל איזור המרכז ניתן למצוא שילוב של המוני חנויות, בתי קפה, מסעדות הפתוחות כולן עד השעות הקטנות של הלילה (דבר מדהים עבור עיר אירופאית). זאת ועוד, האיזור כולו בנוי בארכיטקטורה אירופאית קלאסית של בנייני לבנים מהמאה ה-17 בצבעים משתנים, סמטאות צרות והתוספת ההולנדית של חלונות דרכם ניתן להביט לתוך כל סלון. אני פשוט מתהלך ברחובות העיר ולא מפסיק להסתכל סביב.

היום השני נפתח במבחן מתמטיקה ראשון על מנת שניזכר שבסופו של דבר אנחנו פה בשביל ללמוד... והמשיך בסיורים באוניברסיטה כאשר בסופו התקיים ערב תרבות בו מספר מתנדבים סיפרו על המדינה ממנה הגיעו. כמובן שלא עמדתי בפיתוי לספר על הארץ וכך עניתי שוב ושוב על שאלות הנוגעות לישראל בפני פורומים משתנים של סטודנטים בינלאומיים. שלא יהיה ספק, כל השאלות התמקדו בסוגייה הפלשתינית וקצת בתל אביב. מרגישים שהתוכנית בינלאומית, המוני עמים (40) התקבצו לעיר על מנת להשלים תואר ראשון בכלכלה: המאסה העיקרית של הבינלאומיים מגיעה מגרמניה השכנה ולאחריה שאר עמי אירופה המגוונים. כמובן שלא נפקדים מהרשימה חבורה מרשימה למדי של סינים העומדים ברובם באופן מלא בסטריאוטיפ הסיני הממוצע. ישראלים אגב אין כלל בשנת הלימוד שלי אך גם בשנה השנייה וגם בשלישית יש ישראלים כך שיהיה עם מי לדבר עברית מידי פעם.


יוריאן, חבר הולנדי, בעת מדידת משקפיו של המדריך המקדוני

במהלך היום השלישי התחילו לחשוף אותנו לראשונה לעולם הכלכלי וזאת באמצעות שתי פעילויות: הפעילות הראשונה הוכיחה מעל ומעבר שהלימודים נערכים באירופה והתמקדה בסוגייה הכלכלית המהותית והקריטית בה ממשלת הולנד מעוניינת לתרום 100 מיליון דולר למדינה באפריקה אך מתלבטת כיצד לגרום לכך שהכסף ינוצל בצורה הטובה ביותר. אכן, צרותיה הכלכליות של הולנד עלולות להוביל אותה לאשפתות. בתרגיל חולקנו לקבוצות שכל אחת מהן הייתה צריכה לייצג דעה כלכלית מסויימת השייכת לאחת המפלגות בהולנד. באופן הזוי למדי אני שימשתי בתור נציג המפלגה הסוציאליסטית - היה מעניין... הפעילות השנייה במהלך אותו היום הייתה הרצאה של מנכ"ל חברת ניתוח שווקים מקומית. יום זה הסתיים באולם הבאולינג המקומי כך שלא שכחו את הנושא החברתי במהלך היום...

היום האחרון למעשה התמקד כבר בתחילת הלימודים שלנו וכן במגוון עניינים לוגיסטיים. לראשונה פגשנו את ה"מנטור" שלנו שהוא המקבילה למורה המחנך בתיכון. אמנם סמכויותיו ותפקידיו עדיין אינם ברורים לי במאה אחוז אבל הוא הגורם אשר יעביר לנו את מרבית התירגולים במהלך השנה וכן יהיה אחראי לדאוג שאנחנו מסתדרים מבחינה לימודית ובכלל ילווה אותנו במהלך השנה. המנטור שלי הוא בחור איטלקי טיפוסי למדי שסיים כאן תואר שני. התענוג העיקרי במהלך המפגש עם המנטור היה לפגוש את שאר הכיתה ובעיקר את הסינים שבתוכה אשר פשוט עומדים ברובם באופן מלא בסטריאוטיפ הקלאסי: כולם עברו ("כמובן" כפי שטרח להדגיש שוב ושוב בשעשוע מסויים מתיאו, המנטור) את המבחן במתמטיקה, בעלי מבטא סיני כבד ושמות שאף אחד לא מצליח לחזור עליהם. אנקדוטה משעשעת בשיעור הייתה כאשר אחד הסינים טרח להבהיר שלמרות שיש עוד "הסיני ההוא" (הציטוט במקור) עם השם ג'ו שני השמות שונים ולאחד קוראים ג'ו ולשני קוראים בכלל ג'ו - אף אחד מחברי הכיתה הלא סיניים לא הצליח להבין מה ההבדל בין שני הג'ו ולכן הוחלט בסופו של דבר לקרוא לאותו סיני פשוט 9, הוא טען שהוא אוהב את השם הזה... אותו יום המשיך בברביקיו מוצלח מאד אשר כלל מגוון סוגי בשר (היה עוף לכל המודאגים...), סלטים ובעיקר כמות אדירה של פחיות הייניקן (אפילו בסופרמרקט לא ראיתי אף פעם כל כך הרבה פחיות).

אני עדיין המום מכמה שהאופניים הם כלי התחבורה המרכזי להתנועע כאן. אין בכלל ספק בנוגע לאיך מגיעים ממקום אחד לשני: אופניים. בכל מקום ברחבי העיר ניתן למצוא מאות זוגות של אופניים החונות עד לשובם של בעליהם, שבילי אופניים מיוחדים פרוסים לאורך כל העיר ואפילו רמזורים ואיזורי איסור חנייה לאופניים אפשר לראות כאן! המוני אנשים בכל גיל אפשרי נוסעים על האופניים במקום מכוניות או תחבורה ציבורית (שהיא כשלעצמה מוצלחת במיוחד וכמובן מגיעה בדיוק בדקה המתוכננת). בכל מקרה, לאור המצב הזה גם אני רכשתי לי היום זוג אופניים והנה גם אני כבר מסתובב כמו כל הולנדי ממוצע ונוסע וחוזר מדירתי למרכז העיר וחזרה בעזרת דיווש נמרץ.


מרוב אופניים נאלצים לפעמים לקשור אותם בצד ההפוך של הגדר, הצד הקרוב לתעלה...

הסיכום של השבוע הראשון מאד מוצלח, קודם כל היה כיף. מעבר לכך, העיר נראית מאד נעימה, אוכלוסיית הסטודנטים עושה רושם איכותי והאוניברסיטה מאד הרשימה אותי עד כה. נקווה שימשיך ככה...

Tuesday, August 4, 2009

עוד פחות מחודש

מוזר לחשוב שבעוד חודש ואפילו פחות מכך אני אהיה סטודנט באוניברסיטת אוטרכט שבהולנד. הזוי שפתאם המון דברים הולכים להשתנות באחת: מהדבר הגדול ביותר שהוא המעבר למדינה חדשה, דרך המעבר לגור לבד פתאם, להיות סטודנט אחרי שנים שלא למדתי בהם, פתאם לדבר רק באנגלית וכו'. מצד שני זה בדיוק היה הרעיון לפני שנה כשהתחלתי בתהליך, לעבור לחיות בעולם אחר, לדבר שפה אחרת ולחוות חוויה במלוא מובן המילה. התרגשות?! עדיין אין יותר מידי וגם לא ממש חששות, שלם עם ההחלטה ואני בטוח שאני אהיה מרוצה ממנה.

אני עדיין מתלבט מה לכתוב בדיוק בבלוג, מצד אחד כבר הטיסה די קרובה (ב-28 באוגוסט), אבל מצד שני אני לא מרגיש שעוד רגע אני כבר שם אלא שיש עוד תקופה לעבור. מעבר לכך, בפועל עוד לא טסתי אז בשביל מה לפתוח את הבלוג כבר עכשיו?! אין לי תשובה מושלמת לזה. אני חושב שאני פשוט מרגיש צורך לפתוח אותו על מנת להתחיל לעכל את המעבר וכן בגלל שמתישהו צריך לעשות את זה ולתעד גם את תהליך המעבר לשם (שימור ידע, שימור ידע, שימור ידע!). אז הנה עוד בלוג נפתח ומטרתו הרשמית לתעד את קורותיי במהלך השהות בהולנד.

לכל מי שהיה מכותב על רשימת התפוצה מניו זילנד אל תקפצו מאושר עדיין ששוב אני מעדכן על מה שקורה איתי. אני לא מתכוון לכתוב כל יום! המטרה כרגע היא לעדכן אחת לתקופה (אני חושב בראשי שאחת לשבוע, אבל זה בטח יהיה פחות תכוף מזה) על מה קרה בתקופה האחרונה ועל אירועים יחודיים שאני חווה. בינתיים הבלוג נכתב בעברית, אולי זה עוד ישתנה בעתיד, אולי זה לא יוגדר לעולם.

אז קצת נתונים יבשים כדי שלא יטענו נגדי שאני סתם כותב שטויות:
הטיסה להולנד תתרחש ב-27 באוגוסט ולאחריה אני צפוי לישון במשך כמה ימים אצל בחורה חביבה מאד בשם לאוני דה-וריס שגרה באמרספורט, ישנתי אצלה כבר בחורף כשהלכתי לסיור מקדים בהולנד והיה כיף גדול לכן אני מצפה שגם הפעם יהיה מוצלח. שבוע ההתרגלות לאוניברסיטה ולהולנד אשר מאורגן על ידי האוניברסיטה יחל ב-31 באוגוסט ולאחריו (ה-6 בספטמבר) נתחיל באמת ללמוד, בתקווה אחרי שכבר אכיר כמות בלתי מבוטלת של אנשים. אההה כמובן, את המפתחות לדירה אני אקבל ב-1 בספטמבר.

מרגישים מעודכנים ומאושרים?! יופי, אני מרוצה

הנה הקמפוס שאני אלמד בו

והנה הבניין של הכלכלה (מהטיול בחורף)
P1301296