פעם הייתה כתבה בהארץ על השף הישראלי היחיד שמחזיק בכוכב (או בעצם שניים) מישלן. לשף קוראים מושיק (במלרע) ויש לו מסעדה מולקולארית בהולנד. מגניב, חשבתי לעצמי ושכחתי מהנושא עד שלפני כמה שבועות עוד בעת כניסתי למכוניתה של ענבל דיווחה האחרונה שאכלו במסעדה מדהימה של מו-שיק והפליאה בשבחי הבישול המולקולארי של מחזיק כוכב המישלן הישראלי.

זהו הקינוח, בהחלט מרשים ביופיו

כך קרה שמצאתי את עצמי בערב שישי יושב במסעדה של אותו מו-שיק באמסטרדם. בתקווה שלא נצא מהמקום רעבים כנהוג במסעדות פאר התיישבנו לשולחן ומיד הגיע המלצר ושאל אם נעדיף לפתוח בשמפניה או יין. בחרנו במשקה הראשון ועת פתיחתו הגיע גם מו-שיק על מנת להתעניין איך הגענו למקום. אחרי מספר דקות של שיחה בעברית עם השף (לדבר בעברית עם שף של אחת המסעדות הטובות בהולנד, זה מגניב!) קיבלנו את מנותיות הפתיחה. באופן מביך למדי המלצרית טעתה בסדר הצלחות ובמקום לשים את הפוקאצ'ה בצד ימין למטה, שמה אותה בצד שמאל תחתון. מיד התנצלה על התקלה ושינתה את סדר הצלחות על מנת לחזור למצב תקין כי סדר צריך להיות! לאחר סיום סאגת הצלחות הסבירה המלצרית (במבטא יפני כבד) כיצד לאכול את המנות: החלו בפוקאצ'ה שבצד ימין תחתון, המשיכו למדלן שלשמאלה, משם למילפיי ולקוקטייל לה פלורידיטה.

אני לא יודע מה הפתיע אותי יותר: העובדה שהמנות סודרו בפינצטה (מפאת גודלן) או כלי ההגשה (צלחות אי אפשר לקרוא לזה) היפהפיים שהוגשו עליהן. הכלים דמו יותר לתכשיטים שעוצבו במיוחד עבור כל מנה מאשר לצלחות של ממש. המנות עצמן לא נפלו ביופיין מכלי ההגשה והשרו תחושה שכל פיסה בהן נוצרה במיוחד על מנת למצוא את מקומה על המנה. את הטעם אני לא מסוגל לתאר, אבל רק אומר שהייתה לי תחושה שכל מרכיב במנה צועק את טעמו ביחד עם שאר חבריו כך שבפה מתקבלת תחושה מעולה של כמה טעמים במקביל. פשוט טעים. 

פוקאצ'ה...

מדלן עם קוויאר של שמן זית וביצי הרינג

המנה הבאה נקראה "הביצה המושלמת" על שום היותה מבושלת במשך שעה בדיוק בטמפרטורה זהה של 63 מעלות, מה שמוביל לביצה רכה אך מבושלת. הביצה הגיעה במה שנראה כמו ביציה גדולה והייתה עטופה בפירורי לחם פריכים בתחתית (איך הם נשארו פריכים בתוך כל הנוזל הזה???) ומסביב קצף שכנראה היה עשוי מחלבון או שמנת המעורבב עם ג'ינג'ר ואגוז מוסקט. כל אחד מהמרכיבים כשלעצמו היה פשוט מעולה אבל התחושה כשמכניסים את הכפית לעומק הכלי ומוציאים אותה כשמונחים עליה פירורי לחם, חלמון ביצה רך וכן הקצף הלבן המדהים הייתה פשוט נפלאה. כל כפית וכפית שהוכנסה לביציה הצליחה בדרך פלאית כלשהי להכיל את כל המרכיבים כל פעם מחדש עד שבסוף פשוט לא נשאר דבר.

בשלב כלשהו בין הביצה למנות הבאות הצטרף גם יין מדהים בטעמו שנשפך למיכל נפרד על מנת להגביר את חידרורו, בקצרה אומר שהוא פשוט הזכיר לי למה אני אוהב יין. 

מישהו רוצה לקנות לי כמתנה את הכלי ליין?

המנה הראויה לציון הבאה הייתה מנת "אוסף התירס"  שכללה שלוש חלקים: קונוס תירס מתוק, איטריות עשויות תירס על גבי תירס יבש והחלק הטוב ביותר בעיני היה מעין גלידת קארי המוקפת ביוגורט קרמי קר. אמנם השילוב של קארי עם יוגורט הוא מוכר יחסית אבל הטוויסט שבו הופכים את הקארי לגלידה מעניקה לו תחושה כל כך שונה ופשוט מדהימה. 

קונוס תירס

המנה הטובה ביותר במקום הייתה הטראפלס שבמידה מסויימת הזכירה את הביצה המושלמת מבחינת ההגשה אבל כללה פטריות כמהין כחלק מקציפה מדהימה. גם מהשאריות של השאריות לא נשאר כמעט דבר במנה זו. 

קצרה היריעה מלתאר את כל המנות בפרוטרוט וגם האמת שדי קשה לי לתאר טעמים של אוכל ולכן צירפתי המון תמונות  בתקווה שהן לפחות יעבירו חלק מהתחושה אבל אם אתם מגיעים לעיר ובא לכם לשבת במסעדה ממש טובה, הנה לכם המלצה.

כבד אווז יפהפה

חם כאן. אפשר לקרוא לזה ממש ממש חמסין. 25 מעלות צלסיוס של חום מהביל שכמעט ולא ניתן לסבול. כיצד ניתן להסתדר בטמפרטורה כזאת בלי מזגנים ובלי שום מקום שאפשר לברוח אליו על מנת להצטנן קצת?! הרי הים קר מידי, האגמים מלאים מידי ובעצם נותר רק מקום אחד לברוח אליו מפני החום המעיק: המזרקות שברחבי העיר וגם הן נוטות להיות תפוסות על ידי המוני ילדים מתרוצצים.

שיוווו איזה קור במים...

בעיה נוספת בחום הזה היא היתושים. בכל מקום לא אוהבים יתושים, אבל כאן נעוץ הקושי בסוגייה אחרת לגמרי מעקיצותיהם הטורדניות. עיקר הבעיה היא שהיתושים כל כך איטיי תגובה שפשוט קל להרוג אותם מידי. אמנם זה נשמע כמו חלומו של כל אושוויצון אנושי, אבל נראה אתכם מצליחים להירדם כשפעם אחר פעם מגיע יתוש מזמזם שכל מה שצריך לעשות על מנת להפסיקו הוא רק להדליק את האור ותת לו חבטה. הירדמות אחר הירדמות נמחקות להן כאשר מגיע הזמזום הנוסף. הקיר שלי כולו כבר מלא בשאריות יתושים שפעם עוד זמזמו להם בהנאה.

בעצם, זה לא באמת החום שכל כך מקשה על כולם, אלא הציפייה לבאות. הרי ידוע שעל כל דבר טוב צריך לשלם בסופו של דבר, וככל שרצף הימים היפים מתארכים להם כך עולה מחירו של יום יפה נוסף. ראו את האביב של השנה שעברה, חודשיים מדהימים של שמש וטמפרטורות נעימות, ומיד אחריו קיץ שלם שבו לא פסק הגשם אפילו לרגע. זאת מבלי לדבר על המינוס עשרים שניתח עלינו במהלך החורף בעקבות האביב הקודם. זהו בעצם הדבר שמפחיד כאן את כולם וכל יום נוסף של שמש רק מקשה על המצב יותר ויותר. עדיף כבר לחיות בעלטה אפרורית מאשר לחיות בפחד המתמיד הזה מפני זעמו של אל מזג האוויר. על מנת לנסות ולהטעות את אותו אל ממשיכים רבים לסחוב איתם מעילים לכל מקום בתקווה שכך יחשוב שמבחינתם עדיין חורף ויקל את הענישה העתידית. 

כבר 26 מעלות!!! עוד רגע ירד כאן שלג בגלל כל החום הזה!

ועם זאת, ולמרות הפחד מן הבאות, בכל זאת מנסים כולם לנצל את האור הצהוב המשונה הזה שהפציע לו לפתע ויוצאים לפארקים על מנת להכהות קצת את צבע העור. אגב, כאן ביקיני משמש לשימוש אחר לחלוטין מאשר זה שבארץ. אמנם הוא יכול להוות גם בגד ים אבל כאמור הים רחוק וקר, ניצול הרבה יותר נכון של הביקיני הוא פשוט להשתזף איתו בפארק. כשבחורות מדברות כאן על קניית ביקיני חדש הן לא חושבות אפילו על כך שהדבר נקשר למים וחול, זה ברור שיעודו הוא לשיזוף בפארק. בכל פארק ניתן למצוא גדודים על גבי גדודים של משתזפים ומשתזפות בביקינים עם בקבוק בירה או שניים. 

האמת שבסך הכל השילוב הזה של הצהוב בחיים הוא לא כל כך נורא וגורם להכל להיראות שמח יותר, לאנשים להיות חייכניים יותר ובכלל לשכוח לרגע את כל איומי הביטחון והסכנות המרחפות כאן.  

חג שבועות שמח!

הדיווחים על הגעת הבעז לאלטמארקט הגיעו מרגע שנשאלה השאלה היכן ניתן למצוא את הג׳קוזי הקרוב על ידי גלעד. סוכנות המודיעין הבריכתית העבירה את המידע כבר בשני בבוקר ומיד החל מבצע ההיערכות. 

בהתאם לנהלים כונסה ישיבת פסגה של מנהלי המועדון בה הוחלטו הצעדים להפחתת הנזק הבועזי:

1. יפרצו תאי ההלבשה לאלתר כך שיתלבשו בנים ובנות ביחד. צעד זה יוכל לגרום לכך שהבעז יבחר את הבחירה הצנועה ולא יתפשט במקום בו יתגלה לעיני כל. 

2. יורדו הטמפרטורות בג׳קוזים מ-50 המעלות המקובלות ל-32 בתקווה שכך יוותר הז׳לובט על הטבילה וישאר במלונו שם תצטמצם פגיעתו. 

3. יחובל הג׳י פי אס כך שיאריך את הנסיעה דרך כפרים קטנים ודרכים משניות וכך לפחות יקוצר זמן שהות החבורה בבריכה. 

4. יזומן בית הספר המקומי למקום על מנת לטשטש את עוצמת פגיעתו של הבעז בעזרת רעשם של הילדים. 

5. יפוצל מחיר הכניסה לבריכה ולספא בתקווה שכך תימנע כניסתו של הענק לפחות לאיזור השקט של המועדון. 

בעז וגלעד ברגע של מזימת מזימות

ברוב נאיביותם האמינו האוסטרים שצעדים אלה יוכלו למנוע את כניסתו של הבעז למועדון אך לא כל כך בקלות יוותר הוא על הפרעת מנוחת המצילים. בחדר ההלבשה מצא פינה מבודדה, את הג׳קוזי חימם באמצעים מלאכותיים, את הילדים הבריח בעזרת פגיעות ממוקדות במנהיגיהם וגם ממחיר הספא התעלם תוך שחמק מעיני העוקבים וחדר אליו לזמן ארוך מהמשוער. 

אחת מנקודות המפתח שהוגדרו במפגש הפסגה הייתה למנוע מבעז את ההגעה למגלשת הלופים האדומה. אוגדת ילדים גויסה מבתי הספר בסביבה ונעמדה בתור אוסטרי מסודר על מנת לגרום לבעז לוותר על הגלישה. האוגדה ביצעה את תפקידה כראוי ואכן לאחר זמן המתנה ארוך מן המשוער מנעה מהבעז להיכנס למגלשה. אז קרה אירוע לא צפוי והז׳לובט ירד אל המגלשה הנמוכה תוך עקיפה מלאה של פלוגה ב׳. כאן ניסו להבהיר לבעז כי יש לחכות לאור הירוק על ידי הצבת מספר ילדים אשר נעמדו וחיכו להתחלפותו אך המסר לא נקלט. המצילים אשר הוצבו למנוע פגיעה אפשרית כשלו בתפקידם והבעז יצא באור אדום אל עבר פגיעה בגבם של הילדים המקומיים. כאן כשלו הכוחות פעמיים ובמחדל מודיעיני אשר ישווה רק לשנת 73 שכחו כי לבעז שני אחים בוגרים שלא יטמנו ידם בצלחת וגם הם יבצעו חיסולים בכל הזדמנות אפשרית. כך נחבטו להם בעוצמה מספר בלונדינים נוספים על ידי שני האחים אך מעולם לא נפלה עליהם האשמה עקב הימצאותו של הבעז באיזור אשר קיבל את מלוא הצעקות. 

גלעד ואלון מעבירים את האחריות על הבלגאן בשולחן לבעז

עם זאת, יש לזקוף לטובת כוחות ההצלה נקודת זכות אחת והיא בהטעיית הקבוצה. תוך שימוש מתוחכם במסווה האיטלקי בו השתמשה החבורה הצליח תת מציל י׳ להחדיר את המסר כי מגלשת הלופים האדומה נסגרת רק בעשר. פעולה זו הביאה לכך כי הארבעה התעכבו במשך חצי שעה למרות לחציו החוזרים והנשנים של הבעז לעלות על המגלשה. ובכל זאת, גם פעולה זו כמעט והייתה נכשלת ללא תושייתו של י׳ אשר איתר את ההגעה המוקדמת מהצפוי של הארבעה למגלשה וכבר בשעה 21:13 בעת שטיפסו את המדרגות, סגר את המתקן. שתי דקות שלמות לפני המתוכנן. המועדון ניצל. הבעז חזר למלונו. עכשיו הוא הבעיה של הישראלים. שהיה להם בהצלחה.

הכל התחיל בגיל שלוש כשהחליט לבדוק את מימי הבריכה בחלקם העמוק בעוד המצילה המשיכה בקריאת העיתון היומי. אדישות זו של המצילה הביאה אותו כבר באותו יום לקבל את ההחלטה שלא יהיה עוד מציל בו יפגוש שישאר אפאטי כלפיו. כך החל בקפיצות סלטה הפוכות בבריכה, בקפיצה במקומות אסורים, ריצה בשולי הבריכה ובכל שיטה ידועה אחרת אשר גורמת למצילים להתרגז.

בעז ואלון יושבים על המפות בתקווה לאתר מציל על ההר

בסוף יומינו האחרון לחופשת הסקי באוסטריה החלטנו לתת מרגוע לשרירים בבריכה הקרובה בכפר אלטמארקט. הכל החל כשורה כאשר קנינו כרטיסים ולאחר התלבטויות קצרות החלטנו שלא נוסיף שקלים נוספים לספא משום הצורך להסתובב שם בעירום מוחלט. מיד נכנסנו למימי הבריכה החמימים קלות שלאחריהם יצאנו לשחייה באוויר הפתוח באפס מעלות. האדים רגשו סביבינו מוארים בצבעים נאוניים משתנים, המוני ילדים השתובבו תוך צרחות בגרמנית ובסך הכל היה נחמד. כך השתכשכנו להנאתינו עד שבשלב מסויים החלטנו שחוקים יש להפר ולכן אנו מוכרחים להיכנס לספא, אליו לא שילמנו, ולראות אם שם יש ג׳קוזי חם. בהתגנבות יחידים נכנסנו השלישייה בעז, אלון והח״מ אל הספא וללא משיכת תשומת לב מיותרת נכנסנו עם בגדי הים אל הג׳קוזי הקרוב. 10 דקות של אושר עברו עלינו בעודינו יושבים ב-48 מעלות חום עד שבשלב מסויים הועבר דיווח על ידי מלשן אוסטרי מקומי שאל הג׳קוזי התגנבו שלושה שחרחרים בעודם לובשים בגדי ים! חוצפה!!! מיד הגיע מציל א׳ וביקש שנסיר את בגדינו מיד ולא רק שנתפשט דרש, אלא אף לראות היכן הצמידים המאשרים את שהותינו בספא. לאחר שגילה כי לא את הראשון נבצע וגם את הצמידים אין לנו, הצביע חמור סבר על שלט הכניסה ושלח אותנו לדרכינו. 

לאחר מספר דקות המשכנו אל מגלשת המים ולאחר סיבוב ראשון מוצלח ביותר החלטנו לצאת לסיבוב שני. כמובן שאת תור הילדים האוסטרים עקפנו כמקובל בתרבותינו, ולפתע גילינו שיש רמזור בכניסה למגלשה. רמזור שאנשים אף נוטים לחכות שיתחלף לירוק לפני יציאתם לגלישה... בצעד אופייני החלטנו שלאור אין חשיבות גדולה ולאחר ששתי ילדות יצאו להן לדרכן יצא בדחיפה חזקה ה-בעז לדרכו ולאחריו אלון. מנקודת מבטי, היוצא אחרון, הגלישה החלה בסיבוב ראשון ושני כאשר במהלכם משולבות צרחות אושר המשותפות לכולם אשר לפתע ובמכה אחת נדומו... מספר שניות לאחר מכן הגעתי לקצה המגלשה והמחזה הנגלה לעיני הוא של שתי ילדות בלונדיניות חבוטות המחזיקות בגבן הדואב, בעז אחד ומציל אחד אשר צורח עליו בגרמנית שוטפת על כמה מסוכן שלא חיכה לרמזור הירוק. כמובן שלא רק בעז ביצע תאונה במהלך הגלישה אלא כלל בני משפחת לב: מגלעד אשר פגע בילד אשר חיכה זמן רב לירוק ודרך אלון שביצע פגיעה ישירה בבעז ובשתי הילדות. אך כמובן, הבעז אשר פגש במציל חדש לא ישבור את המסורת וידאג לקבל נזיפה חמורה. 

אחרי חזרתינו לבריכה הגיע המציל אל החבורה וביקש לדעת אם אנחנו דוברים שפה כלשהי בה נוכל לתקשר: אנגלית? ספרדית? גרמנית? כמובן שאנחנו ענינו בעברית צחה לכל תחינותיו עד אשר גלעד ציין כי יודע מעט אנגלית ועל מנת שלא לקלקל את המוניטין של המדינה ציין כי אנחנו מגיעים מלא אחרת מאשר איטליה. מיד קיבל הרצאה על כך שלא נעשה זאת שוב אשר לוותה בהמלצה שעל מנת להוכיח את גבריותינו נעשה את המגלשה היותר גדולה. את מגלשה זאת לא זכינו לעשות מאחר שנסגרה לפני הגעתינו אליה.

אמנם לא מדברים שום שפה אבל יודעים להעביר מים מבקבוק לבקבוק

כאשר יצאנו מהבריכה התבקשנו להראות את כרטיסינו על מנת לוודא שלא שהינו בבריכה מעבר לזמן המוקצב. להפתעתינו גילינו כי קיימת הקצבת זמן אותה עברנו בחצי שעה. איחור זה דרש כמובן קנס של יורו ועשרים לכל אדם. על מנת לסיים בטעם טוב, מיד הבהרנו שלא נשלם סכום זה והלכנו ליציאה בעוד הקופאית צועקת מאחורינו oh c'mon you need to pay. המשימה הושלמה בהצלחה.

סנדוויץ׳ או בשמו העברי כריך תמיד היה מאכל שתמיד שנאתי. אני מעריך שהרב יסכימו עם השנאה הזו כשיבינו שרב הכריכים הזכורים לי מילדות היו מהודקים היטב, בצורה רדיאלית מושלמת, בעזרת קלמנטינה מצידה האחת של הפרוסה לשנייה. אחחח טעם ההדרים המתערבב בשוקולד תוך מתן צבע ירקרק-כתמתם ללחם, עד עכשיו עומד הטעם בפי. בכל מקרה, אני לא חסיד גדול של המאכל. 

כפי שידוע לחלקכם, להולנדים אין חוש טעם או לפחות חוש הטעם שלהם כל כך מנוון שכאשר הם נאלצים להכניס לפיהם דבר מה בעל טעם הם יעוו במהרה את פניהם ויברחו לכוס המים הקרובה ומשם באופן מידי לתפוחי האדמה שלצידם (חוק בל יעבור הוא שלא יהיו תפוחי אדמה בארוחה). כן, תפוחי אדמה זהו המאכל האהוב על ההולנדים ועוד לא קם איש ארצות השפלה שלא יאמר שהמאכל האהוב עליו הוא פירה (פירה!) תפוחי אדמה עם ירקות מאודים על מנת להוציא מהם את טעמם. אם כן, הדיאטה של אותו עם חסר חוש טעם מורכבת בראש ובראשונה מלחם ובעיקר מסנדויצ׳ים, ואלו לא סתם סנדוויצ׳ים כי אם כאלה העשויים מלחם אוורירי ומצ׳וקמק במיוחד. לחם שמכונה כאן על ידי הגרמנים ״לחם טוסט״ משום שאין לבלבלו עם אותו מוצר אותו העמים הנאורים מכנים לחם. אגב, אותם גרמנים בכל נסיעה הביתה מייבאים כמה כיכרות על מנת להתמודד עם הסיטואציה. הממרחים באותם סנדוויצ׳ים מגוונים ומתחילים בהאחל סלאח (שזה רק הפירורי שוקולד, לא חסטמפטה מאושס חלילה שהם יקרים בכמה עשרות סנטים ואין לאוכלם סתם כך), ממשיכים לגבינות צהובות (פשוטות אל דאגה) ומסתיימים בנקניקים למיניהם (מזן משובח...). 

כעת, משהבנו את איכות הסנדוויצ׳ים, נבהיר את הסיטואציות בהם אוכל העם הגבוה בעולם את הסנדוויץ׳ שלו. הסנדוויץ׳ הראשון נאכל בארוחת הבוקר בטרם היציאה מהבית, משם ממשיכים בקושי כשעתיים ללא כריך ולאחר כשעת עבודה פותחים כולם את קופסאות האוכל שלהם ושולפים באחת סנדוויצ׳ים מקופלים היטב ומתחילים בבליסת 10:00. סנדוויץ׳ מקופל אגב שונה מעט בצורתו מהסנדוויץ׳ המקובל במחזותינו: מדובר בפרוסת לחם אחת אשר נותרה יתומה, ללא פרוסה מעליה, וקופלה מצידה האחד לשני על מנת ליצור מצג של סנדוויץ׳. משם בתלות ברעב גוררים עד ארוחת הצהריים שהיא היא למעשה שיא יומו של אוכל הסנדוויצ׳ים הממוצע. 

הארוחה נפתחת כמשתה מלא כל טוב. ניתן למצוא על השולחן לא רק לחם לבן ואוורירי כי אם לצידו שני סוגי לחמים נוספים: לחם תירס (אוורירי אל דאגה) ועל מנת להוסיף צבע גם לחם שחור (צבוע לשחור ליתר דיוק, בריאות אין בו למרות הדעה הרווחת כאן). משם ממשיך השולחן ומתמלא בהמוני ממרחים נפלאים: שוקולד נוטלה, שוקולד שחור לבן, שוקולד האחל סלאח בפירורים וגם בפתיתים (vlokken) בטעמים מריר וחלב. ולא רק שוקולד כי אם גם חמאת בוטנים, ריבה ואף גבינות ונקניקים. בימי חמישי מגדילים לעשות וגם מוסיפים ממרחים משונים בטעמים לא מתוקים כגון: ממרח מלפפונים, בצל ואף עגבניות. כך בעצם נראה התפריט מידי יום ביומו אבל על מנת להגדיל את מרחב היצירתיות (באותו סכום כסף) מוסיפים גם טוסטר לתמהיל הארוחה וכך נוצרים לפתע שילובים מפתיעים בטעמים ובצורות חדשות: טוסט עם גבינה, עם גבינה ונקניק, עם נקניק בלבד והמחמירים יהפכוהו לטוסט עם טוסט! אך לא רק בדבר הניתך ניתן לגוון אלא גם בסוג הלחם, וכך יום אחד אוכלים טוסט עם גבינה בלחם שחור וביום האחר עם לחם לבן ואפילו בלחם תירס. טירוף! 

הכריכים משמשים כמובן גם מחוץ לכותלי המשרד. לא אחת נצפה אדם יושב ברכבת ומברך את סנדוויצ׳ו, גם במהלך תירגולים ובהרצאות ישלף הסנדוויץ׳, ולא בצנעה ובנימוס כי אם במהלך השיחה עם המתרגל או המרצה יופיע פתאם אותו מאכל בצקי אפוי ויאכל ללא היסוס. לא רק זאת, כי אם גם לפני, במהלך ואחרי אימוני האופניים מוצאים להם מכיסי החולצה האחוריים מספר סנדוויצ׳ים על מנת להשלים את הפחמימות החסרות. לא חטיפי אנרגיה ולא בטיח, מי צריך יותר מכריך?! 

בתשובה לאחת השאלות הנפוצות כאן בנוגע לחיבתי כלפי הולנד אני לרוב עונה שזה תלוי קודם כל בעונה. מהר מאד לאחר מכן אני נשאל בנוגע לאוכל ועונה את התשובה המובנת מאליה שהאוכל נורא. ההפתעה הניכרת על פניהם של השואלים תמיד מצליחה להפתיע אותי מחדש, ומצד שני חוש טעם אין להם, כבר אמרנו. 

Let's talk about the wall and apartheid

You hear quite often statements like "the apartheid wall" when referring to the fence between the Israeli territories and the Palestinian ones. This usually gets my blood to boil as it's ridiculous to call the fence that way.
First, let's see how apartheid is defined. We can find the following definitions in Wiktionary:

1. The policy of racial separation used in South Africa from 1948 to 1990.
2. By extension, any similar policy of racial separation.

As the first definition is not relevant to our issue, I will only treat the second one: racial separation. 

Let's see what were the causes for the erection of the wall and then try to investigate whether this has anything to do with racism. According to Wikipedia the main reason for its erection was security, due to terrorists constantly entering Israel through the west bank and exploding in busses, cafes, restaurants and so on. Different Israeli prime ministers are cited there discussing the issue. In addition, a citation from the Israeli high court is also brought in Wikipedia and should be noted here:

"The Israeli Supreme Court made reference to the conditions and history that led to the building of the barrier. In the September 2005 decision,^[1] it described the history of violence against Israeli citizens since the breakout of the Second Intifada and the loss of life that ensued on the Israeli side. The court ruling also cited the attempts Israel had made to defend its citizens, including "military operations" carried out against "terrorist acts", and stated that these actions...

...did not provide a sufficient answer to the immediate need to stop the severe acts of terrorism. . . . Despite all these measures, the terror did not come to an end. The attacks did not cease. Innocent people paid with both life and limb. This is the background behind the decision to construct the separation fence (Id., at p. 815) "

Thus, we can see the main reason for the erection of the fence was a security one. To further intensify this we can see the statistics about terror attacks before and after the erection of the fence: Before the building of the fence 293 Israelis were killed and over 1900 were injured by suicide attacks while during its construction only 3 suicide attacks were successful and since its erection the number of attacks has declined by more than 90%!


As a person who had lived in Israel both before the erection of the barrier and after it I can tell you that this statistic figure means that all of a sudden you could walk down the street without fearing terror attacks the whole time, you could go to restaurants and cafes without fear and so on. During most of the second Intifada people were afraid to go down to town or ride the bus as they were too scared of terror attacks. Think of it: not going out or riding the bus for weeks because of fear! This has all changed once the fence was erected.


I don't think that anyone can cast doubt about the security improvement the fence had provided. This was the reason for its erection. 


As far as racism is concerned let's remember two things:

• Israel and the Palestinian territories are not one country - borders which include fences between countries are very common around the world. Does the fact that you have a border between two countries make you racist?! Are we racist toward Syria because we have a border with them?!
• 20% of the Israeli population are of Palestinian origin - those Arabs can move freely around Israel and between Israel and the Palestinian territories. If the wall is made of racist reasons why do we allow that "race" to enjoy full citizenship?

That's it. I hope it opened some eyes in respect to this issue.

על אופניי לעדליעדת סינטר קלאס

אחרי שבוע ומשהו של למידה למבחנים ועבודות בצירוף גשם וקור, התבהרו היום השמים (התבהרו בהגדרה ההולנדית = אפור מאד אך בלי גשם) ויכולתי להרשות לעצמי לצאת לרכיבה על אופניים. למי שלא מעודכן, לפני מספר חודשים (אי שם בימים הארוכים והיפים של תחילת הקיץ) רכשתי זוג אופני ספורט ומאז הם הפכו לחברי הטובים ביותר. בקיצור, קמתי בבוקר, בדקתי כמובן את תחזית מזג האוויר ולאחר שגיליתי שלא צפוי גשם בשעה וחצי הקרובות החלטתי לצאת לרכיבה ולראות לאן תיקח אותי הרוח.

אני ואופניי האהובות באמסטרדם:

כמו שכולם יודעים בהולנד יש המוני שבילי אופניים, למעשה אפשר להגיע מכל מקום לכל מקום על גבי האופניים וזאת בעזרת שלטים הפזורים בכל צומת המכוונים אותך לערים הבאות אליהן תוכל לנסוע. 

לעיתים אני בוחר יעד לרכיבה אך ברב המקרים פשוט עולה על האופניים ורואה לאן אגיע. כך קרה שהיום יצאתי מהעיר, עברתי בין הכפרים ובשדות, ראיתי הרבה כבשים, פרות, טחנות רוח, תעלות וכן מגוון ערים עתיקות, עד שבשלב מסויים הגעתי לעיירה ובה המולה! הופתעתי, המולה באמצע עיירה? ועוד בשבת?! המוני הורים וילדים העומדים בצד הכביש, רבים מין הילדים היו מחופשים לזווארטה פיטים או סינטאר קלאסים ומחכים לדבר מה...

החלטתי לחקור את העניין קצת יותר לעומק ובניגוד להרגלי שאימון צריך לסיים רצוף, החלטתי לרדת מהאופניים ולראות במה מדובר. נכנסתי לרחוב המרכזי ועמדתי יחד עם כולם. כמה דקות אחר כך התברר לי על מה כל החגיגה. מצעד (או במילים אחרות עדלידע) ובו המוני אנשים מחופשים לזווארטה פיטים ההולכים להם בתופים ובמחולות ומפזזים. רובכם ודאי שואלים את עצמכם מהם אותם זווארטה פיטים מהוללים. ובכן, אלו הם עוזריו השחורים (מפיח כמובן...) של סינטר קלאס אשר מופיעים ברחבי הולנד באיזור התקופה הנוכחית. ובמילים אחרות, זהו חג מולד בגירסה ההולנדית והמוקדת יותר: במקום סנטה קלאוס, מצאו קדוש נוצרי כלשהו וקראו לו סינטר קלאס, במקום הגמדים של סנטה יש זווארטה פיטים ובמקום שיעופף על כירכרה עם איילים מהקוטב הצפוני, הוא מגיע בספינה להולנד מספרד ורוכב על סוס לבן. כל שאר רכיבי החג זהים למדי.

לאחר שהופיעו הזווארטה פיטים הראשונים, הופיע גם זווארטה פיט על גבי טרקטור (שבועותי משהו) וגרר המוני מתנות, אחר כך הופיע גם סינטר קלאס על סוסו הלבן ואחריהם כמובן הוסיפו תזמורות, ילדות רוקדות או הולכות בצורה צבאית, זווארטה פיטים המחלקים אוכל (בהולנד! מחלקים אוכל בחינם! אין דברים כאלה!) ועוד ועוד...

האמת, שזה עשה אווירת חג ממש מגניבה בעיירת Woerden! 

היה מגניב!!!

עוד תמונות אפשר למצוא בלינק הזה:

http://www.flickr.com/photos/hadadidror/sets/72157625256722433/