סנדוויץ׳ או בשמו העברי כריך תמיד היה מאכל שתמיד שנאתי. אני מעריך שהרב יסכימו עם השנאה הזו כשיבינו שרב הכריכים הזכורים לי מילדות היו מהודקים היטב, בצורה רדיאלית מושלמת, בעזרת קלמנטינה מצידה האחת של הפרוסה לשנייה. אחחח טעם ההדרים המתערבב בשוקולד תוך מתן צבע ירקרק-כתמתם ללחם, עד עכשיו עומד הטעם בפי. בכל מקרה, אני לא חסיד גדול של המאכל.
כפי שידוע לחלקכם, להולנדים אין חוש טעם או לפחות חוש הטעם שלהם כל כך מנוון שכאשר הם נאלצים להכניס לפיהם דבר מה בעל טעם הם יעוו במהרה את פניהם ויברחו לכוס המים הקרובה ומשם באופן מידי לתפוחי האדמה שלצידם (חוק בל יעבור הוא שלא יהיו תפוחי אדמה בארוחה). כן, תפוחי אדמה זהו המאכל האהוב על ההולנדים ועוד לא קם איש ארצות השפלה שלא יאמר שהמאכל האהוב עליו הוא פירה (פירה!) תפוחי אדמה עם ירקות מאודים על מנת להוציא מהם את טעמם. אם כן, הדיאטה של אותו עם חסר חוש טעם מורכבת בראש ובראשונה מלחם ובעיקר מסנדויצ׳ים, ואלו לא סתם סנדוויצ׳ים כי אם כאלה העשויים מלחם אוורירי ומצ׳וקמק במיוחד. לחם שמכונה כאן על ידי הגרמנים ״לחם טוסט״ משום שאין לבלבלו עם אותו מוצר אותו העמים הנאורים מכנים לחם. אגב, אותם גרמנים בכל נסיעה הביתה מייבאים כמה כיכרות על מנת להתמודד עם הסיטואציה. הממרחים באותם סנדוויצ׳ים מגוונים ומתחילים בהאחל סלאח (שזה רק הפירורי שוקולד, לא חסטמפטה מאושס חלילה שהם יקרים בכמה עשרות סנטים ואין לאוכלם סתם כך), ממשיכים לגבינות צהובות (פשוטות אל דאגה) ומסתיימים בנקניקים למיניהם (מזן משובח...).
כעת, משהבנו את איכות הסנדוויצ׳ים, נבהיר את הסיטואציות בהם אוכל העם הגבוה בעולם את הסנדוויץ׳ שלו. הסנדוויץ׳ הראשון נאכל בארוחת הבוקר בטרם היציאה מהבית, משם ממשיכים בקושי כשעתיים ללא כריך ולאחר כשעת עבודה פותחים כולם את קופסאות האוכל שלהם ושולפים באחת סנדוויצ׳ים מקופלים היטב ומתחילים בבליסת 10:00. סנדוויץ׳ מקופל אגב שונה מעט בצורתו מהסנדוויץ׳ המקובל במחזותינו: מדובר בפרוסת לחם אחת אשר נותרה יתומה, ללא פרוסה מעליה, וקופלה מצידה האחד לשני על מנת ליצור מצג של סנדוויץ׳. משם בתלות ברעב גוררים עד ארוחת הצהריים שהיא היא למעשה שיא יומו של אוכל הסנדוויצ׳ים הממוצע.
הארוחה נפתחת כמשתה מלא כל טוב. ניתן למצוא על השולחן לא רק לחם לבן ואוורירי כי אם לצידו שני סוגי לחמים נוספים: לחם תירס (אוורירי אל דאגה) ועל מנת להוסיף צבע גם לחם שחור (צבוע לשחור ליתר דיוק, בריאות אין בו למרות הדעה הרווחת כאן). משם ממשיך השולחן ומתמלא בהמוני ממרחים נפלאים: שוקולד נוטלה, שוקולד שחור לבן, שוקולד האחל סלאח בפירורים וגם בפתיתים (vlokken) בטעמים מריר וחלב. ולא רק שוקולד כי אם גם חמאת בוטנים, ריבה ואף גבינות ונקניקים. בימי חמישי מגדילים לעשות וגם מוסיפים ממרחים משונים בטעמים לא מתוקים כגון: ממרח מלפפונים, בצל ואף עגבניות. כך בעצם נראה התפריט מידי יום ביומו אבל על מנת להגדיל את מרחב היצירתיות (באותו סכום כסף) מוסיפים גם טוסטר לתמהיל הארוחה וכך נוצרים לפתע שילובים מפתיעים בטעמים ובצורות חדשות: טוסט עם גבינה, עם גבינה ונקניק, עם נקניק בלבד והמחמירים יהפכוהו לטוסט עם טוסט! אך לא רק בדבר הניתך ניתן לגוון אלא גם בסוג הלחם, וכך יום אחד אוכלים טוסט עם גבינה בלחם שחור וביום האחר עם לחם לבן ואפילו בלחם תירס. טירוף!
הכריכים משמשים כמובן גם מחוץ לכותלי המשרד. לא אחת נצפה אדם יושב ברכבת ומברך את סנדוויצ׳ו, גם במהלך תירגולים ובהרצאות ישלף הסנדוויץ׳, ולא בצנעה ובנימוס כי אם במהלך השיחה עם המתרגל או המרצה יופיע פתאם אותו מאכל בצקי אפוי ויאכל ללא היסוס. לא רק זאת, כי אם גם לפני, במהלך ואחרי אימוני האופניים מוצאים להם מכיסי החולצה האחוריים מספר סנדוויצ׳ים על מנת להשלים את הפחמימות החסרות. לא חטיפי אנרגיה ולא בטיח, מי צריך יותר מכריך?!
בתשובה לאחת השאלות הנפוצות כאן בנוגע לחיבתי כלפי הולנד אני לרוב עונה שזה תלוי קודם כל בעונה. מהר מאד לאחר מכן אני נשאל בנוגע לאוכל ועונה את התשובה המובנת מאליה שהאוכל נורא. ההפתעה הניכרת על פניהם של השואלים תמיד מצליחה להפתיע אותי מחדש, ומצד שני חוש טעם אין להם, כבר אמרנו.
