עבר שבוע - אז איך הולך בינתיים...

שבוע עבר מאז שהמראתי מהארץ והתמקמתי לתחילת הלימודים בהולנד והנה הגיע הזמן לעדכן מה קרה איתי במהלך השבוע העמוס האחרון. בסקירה כללית השבוע התחלק לשלוש תקופות מרכזיות: הגעה להולנד והתמקמות בקאוץ' סרפינג באמרספורט, מעבר לאוטרכט והתמקמות בספה נוספת באוטרכט ולאחר מכן תחילת שבוע ההכנה ללימודים והמעבר לדירה שלי.

הדירה ממוקמת בתוך אחד הקמפוסים של האוניברסיטה, להלן הקמפוס כפי שנצפה מדירה אחרת בבניין

על שתי התקופות הראשונות אני לא אפרט, פשוט בגלל שהנושא העיקרי הוא סוגיית האוניברסיטה ושם הייתי הרבה יותר דומה לתייר מאשר לסטודנט מתחיל. עם זאת, זאת הייתה יופי של תיירות. אז למעשה התחלתי בפעם הראשונה שבוע ביום שני, בניגוד למקובל במחוזותינו, אך בהתאם למקובל במרבית העולם. אוניברסיטת אוטרכט מתנהלת מול סטודנתיה החדשים בצורה שונה באופן מהותי מזו המקובלת בארץ. בניגוד לישראל שבה מתחילים את האוניברסיטה בלימודים עצמם, כאן האוניברסיטה שמה לה למטרה במהלך השבוע הראשון להגיע למצב שבו נרגיש בנוח כאן: חברתית, לימודית, ומבחינת ההיכרות שלנו את העיר. לאור זאת, השבוע כולו התנהל בהרבה מאד פעילויות חברתיות ואחרות שנועדו לענות על המטרות הנ"ל.

כאמור השבוע התחיל ביום שני ומיד עם הגעתינו נשלחנו לכמה "הרצאות" שמיד לאחריהן חולקנו לקבוצות מצומצמות של כ-8 אנשים עליהן אחראים שני סטודנטים בשנה שנייה. מיד לאחר החלוקה לקבוצות יצאנו לדרכינו אל עבר מגרשי הספורט ושם עסקנו במגוון משחקים הזויים למדי מכדורגל כאשר אנו מחוברים זה לזה, דרך הפלת אחד את השני בעזרת מוט כריות ארוך ועד רוגבי אלים למדי. האמת, היה כיף וגם השיג את המטרה שלו: בסוף המשחקים כבר הרבה פרצופים נראו הרבה יותר מוכרים וגם חברויות ראשונות החלו להיווצר. עם סיום המשחקים המשכנו לכיוון מרכז העיר הידוע בשם הבלתי ניתן להיגוי באופן מוחלט נווידה (אחרי שעות של אימונים אני עדיין לא מצליח להגיע לשם המקום, מה שהוליד באחת הפעמים כמעט לשליחתי אל קצה אחר לחלוטין של העיר על ידי אשת המודיעין בתחנת האוטובוס...) לארוחת ערב. כך גילינו למעשה בפעם הראשונה את איזור מרכז העיר אשר הולך ומתברר כמוצלח ביותר; נווידה היא למעשה רחבה (טראסה אם תשאלו את ההולנדים) גדולה שכולה מלאה בתי קפה ופאבי-מסעדות. איזור חמוד בצורה מדהימה ובמיוחד כאשר השמש זורחת (דבר לא נדיר כלל עד כה). בכל איזור המרכז ניתן למצוא שילוב של המוני חנויות, בתי קפה, מסעדות הפתוחות כולן עד השעות הקטנות של הלילה (דבר מדהים עבור עיר אירופאית). זאת ועוד, האיזור כולו בנוי בארכיטקטורה אירופאית קלאסית של בנייני לבנים מהמאה ה-17 בצבעים משתנים, סמטאות צרות והתוספת ההולנדית של חלונות דרכם ניתן להביט לתוך כל סלון. אני פשוט מתהלך ברחובות העיר ולא מפסיק להסתכל סביב.

היום השני נפתח במבחן מתמטיקה ראשון על מנת שניזכר שבסופו של דבר אנחנו פה בשביל ללמוד... והמשיך בסיורים באוניברסיטה כאשר בסופו התקיים ערב תרבות בו מספר מתנדבים סיפרו על המדינה ממנה הגיעו. כמובן שלא עמדתי בפיתוי לספר על הארץ וכך עניתי שוב ושוב על שאלות הנוגעות לישראל בפני פורומים משתנים של סטודנטים בינלאומיים. שלא יהיה ספק, כל השאלות התמקדו בסוגייה הפלשתינית וקצת בתל אביב. מרגישים שהתוכנית בינלאומית, המוני עמים (40) התקבצו לעיר על מנת להשלים תואר ראשון בכלכלה: המאסה העיקרית של הבינלאומיים מגיעה מגרמניה השכנה ולאחריה שאר עמי אירופה המגוונים. כמובן שלא נפקדים מהרשימה חבורה מרשימה למדי של סינים העומדים ברובם באופן מלא בסטריאוטיפ הסיני הממוצע. ישראלים אגב אין כלל בשנת הלימוד שלי אך גם בשנה השנייה וגם בשלישית יש ישראלים כך שיהיה עם מי לדבר עברית מידי פעם.

יוריאן, חבר הולנדי, בעת מדידת משקפיו של המדריך המקדוני

במהלך היום השלישי התחילו לחשוף אותנו לראשונה לעולם הכלכלי וזאת באמצעות שתי פעילויות: הפעילות הראשונה הוכיחה מעל ומעבר שהלימודים נערכים באירופה והתמקדה בסוגייה הכלכלית המהותית והקריטית בה ממשלת הולנד מעוניינת לתרום 100 מיליון דולר למדינה באפריקה אך מתלבטת כיצד לגרום לכך שהכסף ינוצל בצורה הטובה ביותר. אכן, צרותיה הכלכליות של הולנד עלולות להוביל אותה לאשפתות. בתרגיל חולקנו לקבוצות שכל אחת מהן הייתה צריכה לייצג דעה כלכלית מסויימת השייכת לאחת המפלגות בהולנד. באופן הזוי למדי אני שימשתי בתור נציג המפלגה הסוציאליסטית - היה מעניין... הפעילות השנייה במהלך אותו היום הייתה הרצאה של מנכ"ל חברת ניתוח שווקים מקומית. יום זה הסתיים באולם הבאולינג המקומי כך שלא שכחו את הנושא החברתי במהלך היום...

היום האחרון למעשה התמקד כבר בתחילת הלימודים שלנו וכן במגוון עניינים לוגיסטיים. לראשונה פגשנו את ה"מנטור" שלנו שהוא המקבילה למורה המחנך בתיכון. אמנם סמכויותיו ותפקידיו עדיין אינם ברורים לי במאה אחוז אבל הוא הגורם אשר יעביר לנו את מרבית התירגולים במהלך השנה וכן יהיה אחראי לדאוג שאנחנו מסתדרים מבחינה לימודית ובכלל ילווה אותנו במהלך השנה. המנטור שלי הוא בחור איטלקי טיפוסי למדי שסיים כאן תואר שני. התענוג העיקרי במהלך המפגש עם המנטור היה לפגוש את שאר הכיתה ובעיקר את הסינים שבתוכה אשר פשוט עומדים ברובם באופן מלא בסטריאוטיפ הקלאסי: כולם עברו ("כמובן" כפי שטרח להדגיש שוב ושוב בשעשוע מסויים מתיאו, המנטור) את המבחן במתמטיקה, בעלי מבטא סיני כבד ושמות שאף אחד לא מצליח לחזור עליהם. אנקדוטה משעשעת בשיעור הייתה כאשר אחד הסינים טרח להבהיר שלמרות שיש עוד "הסיני ההוא" (הציטוט במקור) עם השם ג'ו שני השמות שונים ולאחד קוראים ג'ו ולשני קוראים בכלל ג'ו - אף אחד מחברי הכיתה הלא סיניים לא הצליח להבין מה ההבדל בין שני הג'ו ולכן הוחלט בסופו של דבר לקרוא לאותו סיני פשוט 9, הוא טען שהוא אוהב את השם הזה... אותו יום המשיך בברביקיו מוצלח מאד אשר כלל מגוון סוגי בשר (היה עוף לכל המודאגים...), סלטים ובעיקר כמות אדירה של פחיות הייניקן (אפילו בסופרמרקט לא ראיתי אף פעם כל כך הרבה פחיות).

אני עדיין המום מכמה שהאופניים הם כלי התחבורה המרכזי להתנועע כאן. אין בכלל ספק בנוגע לאיך מגיעים ממקום אחד לשני: אופניים. בכל מקום ברחבי העיר ניתן למצוא מאות זוגות של אופניים החונות עד לשובם של בעליהם, שבילי אופניים מיוחדים פרוסים לאורך כל העיר ואפילו רמזורים ואיזורי איסור חנייה לאופניים אפשר לראות כאן! המוני אנשים בכל גיל אפשרי נוסעים על האופניים במקום מכוניות או תחבורה ציבורית (שהיא כשלעצמה מוצלחת במיוחד וכמובן מגיעה בדיוק בדקה המתוכננת). בכל מקרה, לאור המצב הזה גם אני רכשתי לי היום זוג אופניים והנה גם אני כבר מסתובב כמו כל הולנדי ממוצע ונוסע וחוזר מדירתי למרכז העיר וחזרה בעזרת דיווש נמרץ.

מרוב אופניים נאלצים לפעמים לקשור אותם בצד ההפוך של הגדר, הצד הקרוב לתעלה...

הסיכום של השבוע הראשון מאד מוצלח, קודם כל היה כיף. מעבר לכך, העיר נראית מאד נעימה, אוכלוסיית הסטודנטים עושה רושם איכותי והאוניברסיטה מאד הרשימה אותי עד כה. נקווה שימשיך ככה...